כן, גלידת חומוס לא נשמעת כמו משהו טעים במיוחד, אבל סחבק ממוקד המטרה הלך וטעם בשבילכם וכמעט חטף מכות משוטרים. בשורה התחתונה: המדינה קורסת אבל גלידת החומוס דווקא הפתיעה לטובה. 

במדינה עם כל-כך הרבה בעיות, כשכל-כך הרבה אנרגיות מתבזבזות רק על לחזור הביתה בשלום, לא פלא שהפכנו לאלופי הקומבינות. "שתי ציפורים במכה אחת" (או "2 במחיר 1") זה לא מטבע לשון – זה הספורט הלאומי.

גלידת החומוס של לג'נדה. יש להם כמה טעמים מוצלחים יותר.

מחמשוקה וקבבאווח ועד מדפסות משולבות – הרעיון שאפשר לשלם (מחיר מופקע) על מוצר שממלא יותר מפונקציה אחת, מסעיר את מוחו של הצרכן הישראלי.

שמפו שהוא גם מרכך, כפכף שהוא גם פותחן בקבוקים, מנה עיקרית שהיא גם קינוח.

אפילו הביקור שלי בשדרות רוטשילד ביום שישי האחרון, היה סוג של קומבינה – באתי גם כדי לאכול את גלידת החומוס של לג'נדה וגם כדי לראות את דפני ליף נעצרת בברוטליות על-ידי שוטרי יס"מ.

כמה אנשים שסיפרתי להם שישנה גלידת חומוס, טענו שגם זה סוג של ברוטליות, אבל אם להניח לרגע את הציניות בצד – אין ספק שמדובר בניסוי קולינרי מעניין, שנראה שאף הצליח.

גלידת החומוס היא מין שדרוג של גלידה בטעם חלבה, שככל שהצלחתי לקבוע כולל בעיקר תוספת של לימון וקישוט בגרגרי חומוס וצנוברים קלויים ומקורמלים.

אולי זה רק אני, אבל הצירוף הזכיר לי משום מה ליצ'י לרגע. לממרח חומוס, תודה לאל, הטעם לא דומה.

בלג'נדה התנצלו ואמרו ש"דווקא היום" גלידת החומוס פחות מוצלחת והמרקם שלה לא מספיק חלק. גם כך, הגלידה הזו הייתה לא רעה, אם כי לא בהכרח אטרקטיבית מול 30 ומשהו הטעמים האחרים שהם מציעים (13 ש"ח לכדור, 15 לכדור חצי/חצי עם שני טעמים).

מקום סימפטי בסך-הכל, והגלידות נראות ממש טוב. להגיע במיוחד בשביל גלידת החומוס? לא צריך. אבל אל תחמיצו את התמונות.