החומוס של ארז ודרור קצת עדין בהשוואה לכמה מקומות אחרים בכרם, ובכלל יש מין משהו קצת מינורי במקום הזה. אבל אם כבר הגעתם וישבתם אז יש סיכוי טוב שתצאו שבעים ומחוייכים ובלי חור בכיס.

חלק מספיישל כרם התימנים

המקום של ארז ודרור
מל"ן 18, כרם התימנים

רוב האנשים מתעקשים להגיע לכרם בשישי בצהריים, שהוא לא ממש זמן אידיאלי. חלק מהמקומות סגורים בזמן הזה, ובאלו שפתוחים תצטרכו בדרך-כלל לחכות בתור.

אבל הפעם, יצא מתוק מעז, כי לא' ולי שהזדמנו למקום – נו, כן, בשישי בצהריים – הייתה סיבה טובה ללכת דווקא לארז ודרור, שהוא אחד המקומות הפחות מוכרים בשכונה ולאו דווקא בצדק. זה מקום קטן, צדדי, לא בולט מדי – תזהו אותו לפי זה שאין לו שלט, או אולי לפי צבע האפרסק שבו הבניין צבוע.

תמצאו אצל ארז ודרור תפריט שיותר ממזכיר את מסעדת ארז שברחוב המקביל – או חצי תריסר מקומות אחרים בכרם, לצורך העניין. מרקי זנב ורגל, בשר ושעועית, שיפודים, תבשיל האורז ושעועית השגרתי, וכמובן – חומוס, פול ומסבחה. טוענים שהמרקים לא רעים בכלל, אבל אנחנו הגענו בשביל החומוס.

א' התעקש לקחת גם פרגיות ואורז עם שעועית לצד המסבחה. עבדכם, שמאז ומתמיד היו לו בעיות לשמור את הידיים בצלחת שלו, דגם גם מאלו ולא הצטער (הפרגיות עסיסיות במיוחד). גם מנת הקומפלט שלקחתי הייתה טעימה בהחלט, וכך גם סלט החצילים בעגבניות, הבצל והפלפלים החריפים, ואפילו הסחוג הדליל מדי. אפילו התה עם הנענע שבו קינחנו היה ללא רבב. רק הזיתים היו פולניים ומאכזבים למצער. השירות היה קצת איטי ומבולבל, אבל עם חיוך – שזה הרי הכי חשוב.

בהשוואה למקומות אחרים בכרם התימנים, החומוס של ארז ודרור הוא עדין וקל יותר, קצת דליל יותר ועשיר יותר בטחינה ובעל איזה גוון של טעם שלא הצלחנו לזהות (כנ"ל החצילים, אגב). אולי לא חומוס שמצדיק להגיע בשבילו במיוחד, אבל בהחלט כזה שאם אתם כבר בכרם ותלכו לאכול דווקא אותו אז לא תצטערו.