האם החומוס כובש את אמריקה? ובכן, במערכת הוולסטריט ג'ורנל השתכנעו שכן, אבל כנראה לא על בסיס נתונים מוצקים אלא כתגובה למערכת יחסי ציבור משומנת היטב של תאגיד פפסיקו. 

כשהכתבה של דיוויד קסמודל ואוון פלטשר פורסמה לפני שבועיים ב-Wall Street Journal, שמענו על כך כמעט מייד מקוראי הבלוג הנאמנים ומגולשים ששיתפו את הסיפור בדף הפייסבוק שלנו.

בניגוד למקרים אחרים, בהם אנחנו קופצים כמוצאי שלל רב על ידיעות כאלה – ועוד בעיתון חשוב כל-כך, ועם כותרת כזו – הפעם חיכנו קצת שאבק הקרב יתפזר.

החומוס כובש את אמריקה. הכתבה ב-WSJ.

נתחיל בזה: החומוס ללא ספק משתלט על אמריקה. לא רק שזה נכון אלא שאין בזה שום דבר חדש.

למעשה, אנחנו עצמנו השתמשנו בכותרת דומה מאד לפוסט שפרסמנו לפני 6 (!) שנים ("החומוס כובש את אמריקה") ובזמן שחלף מאז גדל שוק החומוס בארה"ב פי ארבעה.

אפשר אפילו לומר שאם מאז 2010 הגידול הוא רק 25%, כפי שטוענת הכתבה, אז בעצם אנחנו כבר אחרי הגל הגדול.

אבל העיתוי הספציפי של הידיעה ב-WSJ, שתורגמה בין לילה ופורסמה בכל אתרי החדשות בישראל, כולו תוצאה של יחסי ציבור מתוזמרים היטב על-ידי תאגיד המזון פפסיקו, יצרן פפסי קולה ושותפה של חברת שטראוס בבעלות על מותג החומוס הפופולרי Sabra.

זו לא הפעם הראשונה. דיווחנו על אירוע דומה גם ב-2010 ("50 מיליון אמריקנים אוכלים חומוס"), וגם במקרה ההוא ההצלחה של יח"צני פפסיקו הייתה מושלמת – הם כיכבו והמותג המתחרה Tribe (בבעלות חלקית של סלטי צבר) כמעט לא הוזכר.

החידוש המיוחד הפעם הוא הכרזה של Sabra על הרחבת מפעל החומוס שלה בריצ'מונד (וירג'יניה), והקמת מרכז מו"פ לחומוס בעלות של 86 מיליון דולר.

למהלך הזה, שגם ייצור 140 מקומות עבודה – בדיוק סוג הדברים שאמריקנים אוהבים לקרוא עליהם – התווספה הכרזה על כך שחקלאים מוירג'יניה יעברו לגדל חומוס (כלומר חימצה) במקום טבק. כביכול כדי לגבות את סברה במקרה של מחסור בגרגרים, כי הרי הביקוש כה גדול.

ההשפעה האמיתית של שימוש בגרגרים מתוצרת מקומית (קונספציה שממילא נתקלת בבעיות אקלימיות) על מחיר הסלטים הארוזים, לא תהיה גדולה. מצד שני, ההצגה האגבית של החומוס הבריא כאלטרנטיבה לטבק, היא ללא ספק הברקה יח"צנית.

אז כן, החומוס כובש את אמריקה וימשיך לכבוש את אמריקה, אבל לאו דווקא בקצב, בדרך או בעיתוי בהם תאגידי המזון ירצו שזה יקרה. ולא צריך להתרגש מכל כותרת.