שוק החומוס האמריקני גדל בעשור האחרון פי 30 וזו רק ההתחלה. ההערכות מדברות על שווי שוק פוטנציאלי של 2 מיליארד דולר.

לו הייתם אומרים לאמריקני את המילה "חומוס" לפני עשר שנים, קרוב לוודאי שהוא לא היה יודע על מה אתם מדברים. גם היום, הרבה אמריקנים חושבים שקוראים לזה "הומס" בכלל, אבל יותר ויותר מהם אוכלים אותו בכל פה.

בעשור האחרון גדל שוק החומוס הארוז בארה"ב מכ-5 מיליון ל-143 מיליון דולר (לפי הכתבה הזו של AP, שמצטטת מחקר של ACNielsen). מכירות החומוס גדלות בקצב של 25% בשנה, והחומוס נכנס לכל מקום – ממסעדות יוקרה ומעדניות ועד לפיצוציות של רשת 7-11. מוצרי החומוס גם הופכים איכותיים יותר. למשל, הם כוללים עכשיו טחינה, בין השאר משום שנכנסו לשוק הזה יצרנים ישראלים (קודם הם השתמשו בגרגרי חומוס מקסיקניים עם שמן צמחי זול). פוטנציאל השוק, אגב, מוערך בכ-2 מיליארד דולר.

כמו בכמה תחומים אחרים, גם בתחום הזה האמריקנים די מפגרים – כ-25 שנים אחרינו ולפחות 15 אחרי הבריטים. 80 החברות האמריקניות שמייצרות חומוס ארוז, נהנות בעיקר מטרנד האכילה הבריאה. כן, קשה להאמין, אבל בזמן שאצלנו שטראוס, צבר ואחרות כבר מציעות מוצרי חומוס לייט, באמריקע עוד חושבים שחומוס מקופסא הוא מזון בריאות, ואפשר למצוא אותו בחנויות טבע.

האנגלים קצת יותר מתקדמים, ואחרי שערוריית החומוס שהשתוללה שם לפני שבועיים הקדיש הגארדיאן כתבה נוספת לחומוס, בה הוא מדבר על מימדי ההתמכרות לממרח באיים הבריטיים.

כמובן שהראש היהודי עשה אחד ועוד אחד ויצרני החומוס המקומיים כבר מתכננים חדירה נרחבת לשווקים שמעבר לים. הייצוא לארה"ב קצת יותר מורכב לוגיסטית, אבל בבריטניה כבר מתפרסמים מבחני טעימה שמוכיחים שישראל היא לא רק מעצמת הייטק, אלא קודם כל ולפני הכל מעצמת חומוס.

ואנחנו? אנחנו נמשיך לאכול חומוס בחומוסיות, או להכין בבית (המתכון הזה יעזור לכם). ככה זה הכי בריא וגם הכי טעים.