מדי פעם קורה לכותב שורות אלה שמישהו מציג אותו כ"מומחה לחומוס". אני נוהג לתקן ולומר שאני "חובב חומוס" או פשוט "חומוסאי".

זה לא נובע מצניעות חלילה, אלא מהכרה נכוחה של המציאות – הארץ מלאה במומחים גדולים ממני.

הלא כל נהג משאית, כל מדריך טיולים, כל פועל במה וכל מי ששגרת היום שלו מתנהלת בכבישי הארץ, מן הסתם כבר שכח את מה שאני עוד לא יודע, על חומוס ועל חומוסיות.

כל אחד מהם הרי יושב בשנה ממוצעת ביותר חומוסיות נדחות מכפי שאני עצמי זכיתי בכל שנותיי. שלא לדבר על בעלי חומוסיות ועובדי מטבח, שמכינים וטועמים בשבוע ממוצע יותר חומוס ממה שאני מספיק בכל תקופת שלטונו של רון חולדאי.

זה בלי שהזכרנו את הסוציולוגים, הבוטניקאים, ההיסטוריונים והפסיכולוגים, שעוסקים במחקר אקדמי על צמח החימצה, תרבות החומוס וקורותיהם של חומוסאים מפורסמים. אחדים מהם פענחו לאחרונה את הקוד הגנטי של החומוס – גמרתי אומר להעלות על זה פוסט ברגע שאבין מה זה אומר.

בכל אופן, רצה המקרה ולטקסט שכתבתי אודות תחקיר הטחינה של כלבוטק ופורסם מחדש ב-ynet, הדביק לי העורך בכותרת המשנה את התואר "חומוסולוג בכיר". לא פחות.

חבריי המחוננים, מישל דור ואהוד קינן (שמגיעה לו ברכת יומולדת שמח!), התקשרו לנזוף בי (או שמא לסנוט) על התואר המביך. הם לא תפסו אותי ולכן השאירו הודעה, שהייתה כל-כך מצחיקה שביקשתי את רשותם לפרסם אותה כאן. תהנו.