אבו גדי סבא לינק חמוטכה שמשון הגדול, חבש את תרבושו, עלה על חמורו, ויצא לעיר הגדולה לאכול. הכותב האורח החמישי של חומוס להמונים על חומוס סעיד תל-אביב (ביקורת שנייה על אותה חומוסייה, אבל אינך בודק בשיניו של סוס שקיבלת תמורת קערת חומוס).

הקליקו כאן לביקורת על חומוס סעיד בעכו.

חומוס סעיד תל-אביב
דרך מנחם בגין 120
א'-ה' 10:00-20:00
03-6243136

עדכון 1.1.2014: המקום נסגר

שאלת "היכן מגישים את החומוס הטוב ביותר" מאמללת את חבריהם ונשותיהם של חומוסולוגים רבים: זה נשבע בנקיטת אצבע בכוך בכפר כלשהו בגליל, אחרים נשבעים בזה של פינתי מירושלים, אבו-זובי מכפר ג'אן או הצריף המדהים בכניסה לרמלה.

הרשו לי להציע תשובה מוסמכת לשאלה: החומוס הטוב ביותר בעולם הוא החומוס הטוב ביותר מבין החומוסיות שנמצאות בטווח של לעולם לא יותר מחצי שעה מאיפה שאתה נמצא. ככה זה – חומוס אוכלים במקום קרוב שצריך לקפוץ אליו, לא לצאת למסעות וחס וחלילה להתאמץ.

ואם כן, אין מנוס מהמסקנה המפתיעה שהחומוס הכי טוב בארץ ישראל ובעולם כולו נמצא בתל-אביב. לפיכך, דע מה שתשיב לאפיקורס: החומוס הטוב בישראל הוא של אבו חסן ביפו, ויש לו כמה מתחרים לא רעים שגם הם באזור חיוג 03. ראשית, החומוס בתל-אביב קרוב אליי במשך מרבית השנה, ושנית – אם יש חומוסיה טובה בארץ, מתי שהוא מישהו יביא אותה אלינו לכאן, לדבר המוצלח ביותר שיצרה הציונות חוץ מתחיית השפה העברית. זה גם המצב עם החומוס של סעיד מעכו, שסניף שלו נפתח לאחרונה בדרך מנחם בגין 120.

לכאורה, מה למגדלי עזריאלי ומגדל משרדי הממשלה הנשקפים מבחוץ ולאווירה האותנטית של החומוס בעכו עצמה? היכן התיירים הווזווזים של פסטיבלי התיאטרון הכושלים, בסמטאות, בחיפוש אחר כנאפה? היכן צלילי הקטיושות השורקות ויבבת הסירנות של המרדף המשטרתי המסורתי כל יום אחר הצהריים אחר הלמו? התשובה, כמובן, היא שהאווירה האותנטית נשארת אי שם בצפון, היכן שהיא צריכה להיות, ואנחנו נסתפק בחומוס האותנטי.

וחומוסו של סעיד מעכו אכן הגיע בצורתו האותנטית, כולל שף החומוס החביב יוסוף עשכר, המתכונים הסודיים (שני סוגי טחינה משכם מעורבים בחומוס, אבל לא גילו לנו את המינונים), שמן הזית המופק בבית-הבד של סעיד עצמו, הפיתות הרכות מאד והמחלוטה והמשוואשה האוריגינליות.

מאז שביקרתי במקום עם אבו שוקי לצורך הביקורת, לפני כחודש, אכלתי שם עוד ט' פעמים. נדמה שזה אומר לא מעט על איכות המשחה החלקה להדהים, שיוסוף דנן אוהב להציף בשלולית עזת ניחוח ובלתי-קמצנית בעליל של שמן זית גלילי וטוב. המחלוטה, קרי עיסת החומוס המנופץ והפול, היא מהטובות שאכלתי גם מחוץ לגבולות גוש דן, ולכן המנה המומלצת שלי מורכבת מחצי חומוס וחצי מחלוטה, עם הרבה בצל חי על יד זה, ומיץ ענבים סינתטי.

המיוחד בחומוס של סעיד הוא רמת הטחינה שלו – תרתי משמע: הן הטחינה המעורבת בתוכו, כאמור שני סוגים של טחינה שכמית לבנבנה, והן רמת הכתישה בעלי של עיסת הגרגרים. כולנו מכירים חומוס קשה וחומוס רך, אבל חומוס עדין וכנוע כמו זה של סעיד לא נראה בפלשתינה מאז נכנעו הטורקים בפני חייליו האוסטרליים של הגנרל אלנבי: כשאתה מנגב אותו עם הפיתה, זה כאילו שניגבת אוויר – התנגדות אפס, והחומוס (השוחה, כאמור, בשמן זית משובח) פשוט נכרך באהבה, כעשוי מלמלה, סביב הפיתה המשובחת. כל ביס ממנה יעטוף אתכם ברכות קטיפתית עד שלא תהיה לכם ברירה – ואני חוזר, אין לכם ברירה – אלא לקחת נגיסה הגונה מבצל חי על יד זה, כדי שלא תאבדו לגמרי את כל הערכים שיש לכם. בתיאבון. גדי שמשון