הקצף שעל החומוס – לכפות או לקפות?
האם את הקצף שעל מי הבישול בסיר החומוס, מכפים או מקפים? מה שבטוח הוא שחשוב לעשות את זה כראוי, אחרת יהיו לכם פוקים.
אחד מהשלבים החשובים ביותר בהכנת חומוס הוא קיפוי הקצף שמצטבר על-פני מי הבישול.
הקצף הזה, שמכיל חלבונים ואוליגוסכרידים שמערכת העיכול לא אוהבת, הוא שיקבע את המצב הפפטי שלכם לשבט ולחסד – תקפו, יהיה טוב; לא תקפו, יהיה שמח. מוציאי דיבתו של החומוס אומרים שהוא נכנס בששון ויוצא בתרועה. ששון – כן. תרועה – תלוי בקצף.
כמובן, נשאלת השאלה מה זה לעזאזל לקפות ("to skim" באנגלית)?
כשם העצם, קיפוי – כמו חיפוי – הוא מעטה או קרום דק. כפועל או שם פעולה, הכוונה היא למעבר עדין על-פני נוזל. למשל, כדי להסיר קרום או קצף שנוצר על פניו. עושים את זה עם מצקת או כף, ולכן רבים מבין המעטים שמכירים את המילה מאייתים אותה "לכפות", בכ', כמו כף.
2 בינואר 2007 ב-10:16 //
אין קפוח ממני בכל העולם כולו!
2 בינואר 2007 ב-16:12 //
לא קיפוי, אלא קוֹפי. כך קוראים לקצף שמצטבר בבישול.
4 בנובמבר 2011 ב-20:32 //
לא לקפות. ולא קיפוי!
המילה הנכונה היא – לְכַפוֹת, להסיר ע"י כפית.
12 בינואר 2012 ב-13:32 //
מכלוף, אתה ממש טועה.
אבל ממש.
לקפות.
לא לכפות.
6 בדצמבר 2012 ב-20:34 //
קֶצֶף אוֹ זֻהֲמָה שֶׁעַל פְּנֵי מַשְׁקֶה אוֹ תַּבְשִׁיל: "סְאָה תְּרוּמָה שֶׁנָּפְלָה עַל-פִּי מְגוּרָה וּקְפָאָהּ… אִם יֵשׁ בַּקִּפּוּי מֵאָה סְאָה תַּעֲלֶה" (תרומות ד יא). קִפּוּי עַל פְּנֵי הַמָּרָק
12 במאי 2014 ב-19:25 //
הנכון הוא קיפוי, לקפות – ראו מסכת תרומות
3 בפברואר 2015 ב-19:33 //
התלמוד הבבלי הוא ממש לא המקום ללמוד ממנו עברית. חוץ מהרמב"ם (והתנ"ך אם אתן מתעקשות), עדיף לא ללמוד עברית משום ספר "קודש", העברית שם בדרך כלל גרועה עד גרואה
10 באפריל 2015 ב-08:28 //
ומי אמר שהעברית של ימינו היא הנכונה. לא לשכוח שרובה היא הוציאה ע"י אליעזר בן יהודה.
26 בינואר 2016 ב-21:35 //
לא מקפים עם מצקת או כף כמו שכתוב בכתבה אלא עם מְקַפָּה
14 בדצמבר 2022 ב-22:48 //
העברית הנכונה והמקורית היא מהתנ"ך ומספרי הקודש. ממש מגוחך להגיד שזו עברית גרועה כי זה המקור לשפה שלנו והעברית המדוברת היום מבוססת עליה עם המצאות ותוספות שהתווספו במאות שנים האחרונות…