בעולם מושלם היה קל יותר לשלב בין שני הדברים שאנחנו, הגברים, הכי אוהבים – נשים וחומוס. בעולם הלא מושלם הזה מדובר באתגר, ולכן תמיד משמח לגלות בחורה שבאמת מבינה בחומוס, ועוד אחת שיש לה בלוג.

חומוס הוא מאכל גברי – על כך קשה לחלוק. מאד היינו רוצים שנשים יאהבו חומוס באותה המידה (עוד בנושא, בפוסט 10 דרכים לגרום לחברה שלך לאכול חומוס), וישנן היום כנראה הרבה יותר נשים מבעבר, שאוהבות חומוס ואף אומרות זאת בגאווה. בכל אופן, ברוב החומוסיות שמור עדיין רוב גברי מוצק, גם בצד האוכל וגם בצד המאכיל.

עמיתי הבלוגר אבו פארס מטרטוף שבסוריה, מעיד שגם אצלם נדיר לראות נשים בחומוסיות (או למעשה: מסבחיות), וזה למרות שבהחלט יש הרבה נשים שאוהבות מסבחה טובה (זה מה שאוכלים בטרטוף). למה? הוא לא יודע להסביר.

לדעתי ההסבר הוא די פשוט: חומוס הוא במקורו מאכל של פועלים. חומוסייה היא מקום שבו – בעבר הלא רחוק – טבעי היה למצוא גברים שעוסקים בעבודת כפיים. הנשים ממילא לא יצאו לעבוד אלא נשארו בבית כדי לטפל בילדים ולבשל לבעל שיחזור בערב מהעבודה כשהוא כבר רעב אחרי שהחומוס החזיק אותו איזה עשר שעות.

אז נכון, אנחנו כבר לא בעולם שבו הנשים נשארות בבית, אבל ההשפעות של העולם הישן עדיין ניכרות וחומוסיות – רובן לפחות – הן מקום שבו אוכלים בצל חי ומנגבים את הפה בשרוול במין בונדינג גברי מענג. ובכל זאת, מה לא היינו עושים בשביל לחבר את שתי אהבותינו – הממרח והבחורה (כן, זה שופך אור על עניין פיזנטי…).

ובכלל כל זה, זהו באמת עונג גדול לפגוש בלוג כמו Desert Candy, שאמנם לא מוקדש כולו לחומוס ולאוכל מזרח-תיכוני כמו הבלוג הזה, אבל עוסק בנ"ל הרבה, ומביא תובנות ומתכונים ששווים יותר מביקור מזדמן.

מאחורי הבלוג הזה עומדת מרצדס, אמריקנית עם חיבה מיוחדת למזרח-התיכון, כנראה ממוצא לבנוני (אני לא בטוח ולא מצאתי שאמרה, אבל זה נראה מתאים) והיא באמת מבינה בחומוס. אני ממליץ במיוחד על הפוסט Hummus Dilettante בו היא מסבירה בין השאר למה היא כל-כך אובססיבית לחומוס ולזה שאנשים לא יקראו "חומוס" לדברים שאינם חומוס. אני בטוח שתחתמו על כל מילה.