גילי נסע לטיול ברמלה ובדרך חטף לו איזו מסבחה בחומוס חליל. הוא ממליץ לכם בחום לנסות את זה.

גילי סופר

אם יש משהו משמח בעבודה שלי, זה שיוצא לי גם לטייל. בשבוע שעבר עשיתי סיבוב ברמלה – מומלץ מאד, וכל הסיפור כולו יתפרסם בדפוס עוד השנה בעה"ש. אבל הבלוג הזה הוא אודות חומוס, או מסאבחה במקרה הזה. לכן ברשותכם: ספיישל עבור בלוג החומוס.

(הערת המערכת: מי כותב מאסבחה עם א'?)

יש לי חבר שכותב ביקורות אוכל. הוא יודע לבלבל את המוח טוב טוב על דברים כאלה, ולהשפריץ חרוזים כמו "הצ’יפס שליווה אותו היה טעים ופריך, עשוי מתפוחי אדמה טריים ומטוגן בדיוק כמו שצריך". כשלעצמי, אני לא יודע לזהות את טריותם של תפוחי האדמה בצ’יפס, ואפילו לא לומר לכם אם היה שום במסבחה של חליל ברמלה, בו יצא לי לבקר (ואם כבר מדברים על שום, אז רציתי לומר שראש החוג לגנטיקה והשבחה באוניברסיטה העברית, ד"ר שחל עבו, שדיבר על חומוס ברדיו השבוע, הזכיר שגם הוא מוסיף שום לחומוס שאמא שלו לימדה אותו לעשות).

בקיצור, חליל. כולם יודעים, כולם מכירים, כולם מהללים, אין חדש תחת השמש. מי שלא מצפה לאהבת ישראל משתפכת או לשירות אקסטרא-אורדנר, שיפנק את עצמו בביקור במרכז רמלה. אני מאלה שנזהרים במיוחד ממקומות מפורסמים. לא מחזיק מאיתנו בני האדם יותר מדי, ונראה לי ש-9 מעשרה אנשים יגידו "נפלא" על אוכל שנחשב טעים, ויישתו יין רע כל עוד התווית שלו מצדיקה את זה. ובכל זאת, חליל.

מצבחה מצאבחה מסבחה מסאבחה ומסבאחה. ארוחת בוקר ברמלה. צילום וכיתוב: גילי סופר.

מסעדת חליל אינה מסעדה קטנה כלל ועיקר, ומוגשים בה עוד הרבה דברים מלבד המצאבחה, הדבר היחיד שאכלתי שם גם הפעם (מלבד הזיתים הירוקים ירוקים שמוגשים עמה). מקום פשוט ששמו יצא לו בזכות איכות האוכל, לא בזכות שום דבר אחר. שווה.

רחוב קהילת דטרויט 6, מקביל לשוק, בבניין של הכנסיה האורתודוקסית. כל השבוע 8:00-19:00, שישי 08:00-15:00. אם אתם כבר שם, תפנקו את עצמכם בשוטטות בעיר. יש בה מוזיאון קטן, היסטוריה ארוכה, כמה וכמה מונומנטים, ואווירה משל עצמה.