אטלס ישראל של רוני לוית הוא יופי של ספר מתנה (קיבלנו אותו במתנה והיינו מאד מרוצים). מעבר לזה, מדובר לדעתנו באטלס הראשון שעושה כבוד לפלאפל.

באיזה יום לפני ככה וככה שבועות, התקשרה אל עבדכם בחורה נחמדה ושאלה אם הוא מוכן לבוא לדבר על אינטרנט. שאלתי אותה אם יהיה חומוס – אמרה שלא בטוח. שאלתי אם אני אוכל לדבר על חומוס – אמרה סבבה. טוב, אמרתי, העיקר שנעשה נפשות לחומוס; חוצמזה שהיה אירוע של אנשים נחמדים מכל מיני ארגונים חברתיים.

דף ממגדיר הפלאפל של אטלס ישראל. חוויה.

האירוע היה סבבה, הקהל היה מצויין (כלומר: אהב את ההרצאה) ואת המצגת העליתי לאינטרנט. בסך-הכל יצאתי מרוצה, וזאת חרף נזיפותיה הסונטות של זוגתי האהובה שטענה שאני פראייר שכל הזמן נותן הרצאות בחינם.

בכל אופן, חודש – או משהו דומה – אחרי האירוע, הגיע אליי בדואר שקית חומה גדולה ובה שי צנוע על השתתפותי/תרומתי/הרצאתי המצויינת וגו' – או משהו דומה. פתחתי את המעטפה הגדולה ומצאתי בפנים את אטלס ישראל של רוני לוית.

אטלס ישראל הוא "אטלס סובייקטיבי ואישי המציג את נושא ה'גבול' בישראל", כדברי העטיפה האחורית (כן, ספר של שמאלנים). בתוך הספר המקסים הזה יש אוסף נאה של מפות, מקוריות ומעוררות מחשבה, מלוות באיורים מצויינים, עם כותרות משעשעות והמון נתונים סטטיסטיים מעניינים.

מצד אחד, מה שעושה את הספר בסופו של דבר הוא ללא ספק הוא הריכוז המופלא בחוסר-תקדימיותו של איורים מצחיקים בסגנון אינפואיסטי (כמו האיורים הממוחשבים שמופיעים לפעמים בעיתונים ומגזינים). מצד שני, שימו לב לנושאי האיורים והכותרות של המפות, כמה דוגמאות:

• קרקעות, איפה מפחיד להסתובב ולמי [3]
• לשונות, קללות וקריאות גנאי במשחקי כדורגל [12]
• התפלגות הישיבה באוטובוסים עירוניים, לפי הפחד מפיגועים [10א]
• מידת השובע לפי דתות בתקופת החגים [11א]
• אחוז מטגני החביתה ביום כיפור באוכ' השונות [11ב]
• שכיחות בחורות ערומות בזווית העין [7א]

אבל החלק שהפיל אותי לגמרי, וגרם לי להתאהב סופית באטלס, היא מפה מספר 13 שכותרתה היא "תרבות – ולנו יש פלאפל". זו לא בדיוק מפה אלא יותר כמו מגדיר פלפאל שכולל תמונות של קציצות מרחבי הארץ ומידע עליהן – מיקום, צבע, מידות, ועוד כהנה וכהנה. הנה דוגמית מעוררת תיאבון – תקליקו: