ז'אנרים ואסכולות: עד כמה באמת גדול ההבדל בין סוגים שונים של חומוס.
אני כאן, קודם כל, כדי לסלק חוב ישן לדבורית שרגל (וולווט אנדרגראונד), יקירת חומוס להמונים ולו בשל הלינק הנדיב שסיפקה לאתר עת שהיה רך בימים (תהיו נחמדים אליה, מביאה תנועה יפה).

אבל מעבר לשאלתה של וולווט עליה הבטחתי לענות (האם יש דבר כזה כמו 'חומוס אשכנזי' ומה זה אומר בדיוק) מונחת על הכף שאלה הרת גורל אחרת: עד כמה באמת ההבדל בין סוגים שונים של חומוס ומנות שונות של חומוסיות, הוא קריטי לשלמות נפשכם.

אני לא הולך בכלל להתייחס בהקשר הזה לחומוס מוכן, תעשייתי, שמלבד טעם ירוד גם מזהם את גופכם בכל מיני ציקלומט ומוצריו. אני מדבר על ההבדלים בין ז'אנרים שונים של חומוס.

חומוס ערבי וחומוס יהודי
עם כל הכבוד לכמה יהודים טובים שמכינים חומוס ראוי ומכובד, החומוסיות הכי טובות שייכות לערבים ומנוהלות על-ידם. אפשר לנתח את זה בלי סוף, אבל כעובדה – ברשימת החומוסיות הטובות בישראל תמצאו הרבה יותר נציגים ערבים מיהודים, וזה לא בגלל שאנחנו כאן אחים של פרס או משהו. אנחנו פשוט כנים לגבי העדפותינו, עם עצמנו ועם העולם.

למה החומוס הערבי טוב יותר? אולי בגלל שביותר משפחות ערביות מיהודיות החומוס הביתי הוא חלק בלתי נפרד מהתפריט? אולי בגלל שהם מכינים חומוס ברציפות במשך מאות שנים, ואנחנו התחלנו בזה או חזרנו לזה רק כשחזרנו מהגלות אל ארץ ציון וירושלייי-ים? לא ממש מעניין.

הרבה יותר מעניין לגלות את ההבדלים בין חומוסיות שהקהל שלהן יהודי ברובו, לחומוסיות שמשרתות בעיקר ערבים, ולכן יש בהן פחות דאווין. חומוס גרגרים, חומוס ביצה, צ'יפס ליד החומוס ושכלולים נוספים של הרפרטואר החומוסי הבסיסי (חומוס, מסבחה/משוואשה, חומוס פול), נועדו בעיקר בשביל יהודים. הייחוד של חומוסיות כמו אבו חסן או סעיד בעכו, ניכר בין השאר בעובדה שהם לא טורחים בכלל לספק את כל התוספות הללו. זה בגלל שהם ידעו לעשות חומוס מספיק טוב, ולבנות שם כל-כך חזק, שמעולם לא נאלצו לשכלל את התפריט.

האם זה אומר שיהודים לא מבינים בחומוס? ובכן, יש כמה יהודים שמבינים, אבל כנראה שיש הרבה יותר יהודים שהרגילו אותם לטעם של חומוס אחלה או במקרה הטוב חומוס אסלי. וגם יותר מדי אנשים שמנסים לחפות על הבורות הקולינרית שלהם בפלצנות. תחליטו בעצמכם לאיזו קבוצה שייכת מערכת הבלוג הזה.

חומוס אשכנזי?
אז כן, ווולווט, יש יהודים שיודעים להכין חומוס או להעריך חומוס טוב. סטטיסטית, הסיכוי שלהם להיות פולנים קצת קטן יותר. נכון שיש משתכנזים ומסתערבים, ובשמי החומוס גם זוהרים מדי פעם כוכבים כמו דודו גבע, עליו השלום, שלפחות בכל הקשור למידת הבנתו בחומוס, היה ספרדי יותר מדרעי, בן-ישי ובניזרי גם יחד. בכלל, אנחנו בחברת אבו שוקי המקורי, אחיו ושו"ת, מתנגדים להכללות, מה גם שיש לנו צד רוסי במשפחה.

ובכל זאת, עדיין קורה לנו שאנחנו רוצים לגנות מישהו או משהו ואומרים עליו, בחצי-צחוק, שהוא "אשכנזי מדי". והכוונה היא לרוב, שהוא חסר משהו חיובי שאנחנו נוטים לזהות עם המזרחיות. בהקשר של אוכל: תיבול ומרקם אנמיים מדי של מאכל, או שימוש מיותר במרכיבים תעשייתיים, או סתם בחירה של פיתות ספוגיות וחסרות גוון כדי ללוות בהן את החומוס שמגישים לך – אלו הן מידות "אשכנזיות". בקיצור: זה לא באמת עניין עדתי כמו זה עניין תרבותי. יש אנשים שאם תגידי להם על משהו שהוא "אשכנזי מדי", יבינו על מה את מדברת. סטטיסטית, יש להם סיכוי טוב יותר להיות לא-אשכנזים.

חומוס גלילי וחומוס ירושלמי
בירושלים והאזור (אבו גוש היא דוגמא מנצחת), החומוס הוא בדרך-כלל מעט גס יותר. בגליל, מבשלים את גרגרי החומוס יותר זמן, וטוחנים אותם יותר טוב, ולכן החומוס הרבה יותר עדין. זה לא קשור לטעם, חוץ אולי מזה שזה לגמרי עניין של טעם. כלומר, יש אנשים שמעדיפים את הז'אנר הירושלמי ויש כאלה שמעדיפים את הגלילי, ויש כאלה שאוהבים חומוס באשר הוא חומוס כל עוד הוא טעים להם.

חומוס סורי
לפני שנים, בעיצומו של עוד אחד מהמו"מים הכושלים עם סוריה, פורסמה במוסף 7 ימים של ידיעות כתבה של בועז ביסמוט, שנטל את דרכונו הלא-ישראלי ונסע לדמשק. בכתבה הוא הילל ושיבח את החומוס הסורי, ואמר עליו שהוא אולי "הטעים שאכל מעולם". בהתחשב בזה שמדובר בעדות העיקרית שיש לנו על החומוס הסורי, ואין לנו מושג אם ביסמוט מבין משהו בחומוס, קשה לדעת בינתיים מה מצפה לנו שם – אם וכאשר יהיה לנו שלום איתם (דבר שלא היינו עוצרים את נשימתנו בציפייה לכך שיקרה).

האם הסורים יודעים להכין חומוס? סביר להניח שכן. בכל זאת, זה אחד המאכלים הנאכלים ביותר בסוריה – עוד יותר מאשר אצלנו. אבל במקום לפנטז על חומוס סורי, אפשר לסור ל"חומוס הסורי" ובמקום לבזבז זמן בדיבורים על חומוס כדאי להשקיע יותר זמן בלאכול אותו. בדיוק מה שמערכת חומוס להמונים עומדת לעשות אחרי שתקליק על Publish.