רחמו הגדול (ובנו) מאכילים את שכונת מונטיפיורי בחומוס, טעמייה וסלט כרוב כבר הרבה שנים. אסף בילט – במאי ביום ומעצב בלילה – יצא לאכול צהריים אצל רחמו. בפעם המיליון. הוא חזר עם תובנות, זיכרונות ותמונות הורסות. לאכול אותו.

כתב וצילם: אסף בילט

רחמו הגדול (ובנו!)
כתובת: דרך מנחם בגין 98, תל-אביב
טלפון: 03-5621022
שעות פתיחה: א'-ה' 8:00-16:00

תראו לי נוסטלגי, אבל קצת קשה לי לחיות בעולם בו כל יצירה שעובדים עליה עשרות אנשים במשך שבועות ארוכים הופכת באחת לת'מבנייל ביוטיוב. אנחנו חיים בעידן של חמם והגש – כוכבים נפלטים, מלצרי ריאליטי מגישים ואמהות מחליפות חיתולים ממולאים. אחת מתופעות הלוואי של האינסטנט היא האינפלציה בכמות האנשים שפעם היו שלאגר והיום מסתפקים בשאריות תהילה ובאלה שמכירים אותם מפעם.

רחמו הגדול הוא דוגמה קלאסית לתופעה כזו – חומוסיה שמתרפקת על שנותיה היפות. אלה חנוטות לעד בתמונות סלבס קדמוניים על הקיר. התאריכים שבהם יאיר ניצני, עוזי חיטמן ושמואל הספרי (!) ניגבו פה, הולכים אחורה לסוף הניינטיז, קומפלט עם ביקורות של אייל גפן ומאו"ל, הלא הוא מנחם "אוהב לאכול" תלמי, מבקר המסעדות המיתולוגי של מעריב.

רחמו הוא אחד מה-Unsung Heroes של החומוסיות; הוא לא מדורג במצעדי-חימצה שמופיעים פעמיים בשנה, אנשים לא נשבעים בשמו כאחד המאורות הגדולים של החומוס. הוא לא חומוסלב כמו קלבוני, אבו-חסן ואבו-אדהם. רחמו פשוט עובד בחומוס, ועושה את זה לא רע בכלל.

ואיך החומוס? אודה, אני סאקר של רחמו. לפחות עשור אני סועד במקום. החומוס שלו הוא מהז'אנר היצוק – אשכרה סטייל. חומוס גרעיני-יווני, קשה מאד ונותן פייט למזלג. הוא כבד בגזרת השום, תופעה שגורמת לעתים להתפרצויות דז'ה-וו עליזות. לעתים, כששורה עלי הרוח (כלומר אין לי חשק לעבוד לפני הצהריים) ואני נותן ניגוב בוקר, אני רואה את קערת השום המקולף המתמלאת לאיטה, ועורקיי שמחים.

הפירמידות על השילוט במקום מעידות שרחמו עובד בסטייל מצרי. הוא לא נוגש בסועדיו כרחמו הפרעון הירושלמי (“לא ללעוס, לבלוע”. הערת המערכת: אז מי החלטנו שאומר את זה – רחמו, טעמי או פינתי? מה יהיה אתכם ירושלמים…), אלא הפול ממלא פה תפקיד משמעותי בתפריט.

קומפלט הפול (בתמונה) של החומוסיה היא מנה שמטשטשת מעט את טעמו של החומוס ודורשת מכת מלח קטנה, אבל בהחלט עושה את העבודה. הצילחות של רחמו יפהפה (שמן, פטרוזיליה וכמון) ובהחלט מדובר במנה שהייתי ממסגר על הקיר בסלון.

מטעמייה ועד סביח

כוכב נוסף אצל "קול הרעם מקהיר" הוא הטעמייה – פלאפל מצרי, שעשוי מפול (ולא מחומוסים, כנהוג במחוזותינו). אותו פלאפל מגיע ב"קומפלט" של המקום יחד עם שחקני החיזוק של רחמו – סלט ירקות מתובל במי לימון וכמון, וסלט כרוב אלוהי. על אותו סלט כרוב כתב ליאור נעמן (היום עורך "בלייזר") אי שם בערבות הניינטיז שהוא מסוגל לחיות עליו שנתיים. שותפים נוספים לקומפלט הם רבעי בצל, וחריף משובח.

התפריט מציע מנת דגל נוספת – חומוס עם בשר כבש טחון, שחוץ מלהיות טעימה בשגעון היא גם אשליה אופטית – למרות קוטנה של המנה היא מפוצצת. עוד במחלקה הבשרית ניתן למצוא שניצלים, חזה עוף על הגריל וקבב כבש משובח. לקינוח מציע המקום מלבי שלא טעמתי מעולם. יש גם לימונדה ביתית מרווה.

רחמו מגיש פיתות רכות שסופגות הכל – ולא מהז'אנר התימני (לפני כחמש שנים הייתי שותף לבטא-טסטינג של פיתות אצל רחמו, בעת שעשה אודישנים למבחר סוגי פלטפורמות-ניגוב. אחרי כשנה בה לא אכלתי במקום, שמחתי לגלות שעדיין הוא עובד עם הבצק הלבן שעמד במבחן).

מאפיין בולט של בעלי חומוסיות הוא תאוות בצע, וגם רחמו לוקה בה. המנות קטנות מעט – טיפה'לה נדיבות בכמות החומוס היתה עוזרת. בכל זאת, כולה חומוס. קומפלט פול פלוס ביצה וסלטים עולה 28 ש"ח.

למי שמחפש משהו ידני על הדרך יש מנת פלאפל או סביח לא רעות. בפעמים בהן אכלתי את המנה, הייתי צריך לגמור אותה בעזרת קש משום מה, ובכל מקרה, מצדה הדרומי של המסעדה שוכן "פלאפל ארבעה טעמים", וכמה עשרות מטרים צפונה יש סניף מפואר של פלאפל ג'ינה, ככה שחובבי הפלאפל באווירת אגזוזים – מסודרים.

קצת ריספקט לעבר

אולי שנותיו היפות של רחמו כבר מאחוריו (לצערי עוזי חיטמן כבר לא ינגב בשולחן ליד), אבל המקום שווה ביקור. בשכונת מונטיפיורי שתופסת עכשיו תאוצה בכרכרת הנדל"ן, עדיין אין פתרון חד-משמעי לחומוס: סעיד מעכו מבייש את המותג, והחומוס התימני שלידו גם לא בדיוק משתווה לטיסה במרבד הקסמים. השמועות בגפן מדברות גם על חומוס ערבי-נוצרי שנפתח באזור בן אביגדור. דיווחים בקרוב.

גם כיום, עשר שנים אחרי, עדיין מבדח אותי להזכר בבלבול בין השלט של רחמו, עם השם "רחמו הגדול ובנו" לבין השלט על תיבת הדואר של המקום, “רחמו ובנו הגדול". הבן של רחמו, משה, עבד בחומוסיה בעבר ותמיד החנה מכונית נוצצת, רצוי עם גג נפתח ליד החומוסיה. כנראה שיש כסף בניגובים.

שווה לעצור אצל רחמו, ולתת קצת ריספקט לעבר. מה שכן, לפתוח חומוסיה על הצומת המלובן הזה שקול בעיני, מבחינה עסקית לפחות, לפתיחת חנות אגרטלי פורצלן בשדרות, ולכן הייתי חותם באמירה הקלאסית ש"אם אתם במקרה באזור צומת דרך פתח תקווה-החשמונאים, תיכנסו", אבל גם לאויבי הגרועים אני לא מאחל להגיע לצומת הזו ביום קיץ.

הערת המערכת: אסף בילט הוא (בין השאר) יוצר הקליפ היפהפה לשיר הנה באנו של הצמד אקסום (שצולם ברובו באבו דאבי) והזוכה בתואר במאי השנה של עמ"י ל-2007. באתר שלו אפשר למצוא כמה שכיות חמדה.