הביקורת הראשונה על חומוס עכואי בבלוג הזה, היא לא על סעיד אלא דווקא על המסעדה הפחות ידועה הזו. המסעדה של נביל, שכנה ובן דודתה של סוהילה מחומוס אבו סוהיל ברחוב סלאח א-דין בעיר העתיקה בעכו. היה מעולה.

מסעדת כף-הזהב
כתובת: סלאח א-דין 14/21 עכו
שעות פתיחה: ג' עד 17:00, שאר הימים עד 22:00
טלפון: 04-9910929

עכו היא ללא ספק אחת מממלכות החומוס החשובות בעולם. יש בה חומוסיות רבות, אבל הטובות שבהן שוכנות בשוק של העיר העתיקה. בין החומות אפשר למצוא 17 חומוסיות שונות, אם אינני טועה. הידועה שבהן היא כמובן החומוסיה של סעיד, שלדעת רבים היא הטובה ביותר בארץ.

אז איך אפשר להגיע לעכו ולא לאכול אצל סעיד? איך באמת. וכך עשינו – אכלנו אצל סעיד, ואז המשכנו לחפש חומוסיה נוספת.

למסעדת כף-הזהב הגענו כשבטנינו – זוגתי ואני ושלושת חברינו – כבר מלאות בחומוס העדין, במשוואשה החמצמצה, ומעל לכל: במחלוטה המענגת של סעיד. מעשית, הגענו למסעדה של נביל כשאנחנו די שבעים. מאד מאתגר, אפילו קצת לא פייר. בכלל רצינו ללכת לסוהילה, ברחוב צלאח א-דין, אבל פישלנו; ביום שלישי חומוס סוהילה ("אבו סוהיל") סגור. אז המשכנו למסעדה של בן-הדוד.

כידוע, זה שלמקום כלשהו קוראים "מסעדה", לא תמיד מבטיח שהחומוס טעים – ובדרך-כלל מעדיף על ההפך. בכל אופן, כשהכבודה הגיעה לשולחן הבחין עבדכם – כבר במבט הראשון על המנה – שמונח לפניו חומוס איכותי במיוחד. ואגב – ם המחלוטה הייתה לא רעה (אם כי פחות טובה מזו של סעיד) וגם המשוואשה המסבחית-משהו הייתה טעימה, אבל החומוס היה פשוט הברקה.

החומוס של כף-הזהב מאד מפתיע, בהתחשב בכך שמדובר בחומוס עכואי. הוא לא עדין ונימוח כמו זה של סעיד, אלא מעט יותר גס וסמיך – מזכיר יותר חומוס יפואי או ירושלמי. הטעם? פשוט מעולה.

בכל אופן, מרוב התלהבות צילמתי את המנה באיחור של חצי דקה. תראו מה קרה לה בזמן הקצר הזה (משמאל):

בחיי שלפני שהתנפלתי עליה היא גם נראתה מצויין המנה הזו. בכל אופן, ולמרות שמזמן לא היה להם מקום בבטן, התפתו אוכלי השרצים שבינינו לטעום מהמאכל בתמונה שלפניכם: לבנ'אמו ("הלבן של אמו" או "הלבן של אמא"). זהו מרק לבן חם שבושל בו בשר כבש, והוא מוגש מעורבב עם אורז מתובל בצנוברים קלויים במחבת עם ארומה של קינמון. אלו שטעמו דיווחו שמדובר היה בחוויה עצימה.

קינחנו בקפה עם בקלאוות מעולות ואצבעות כנאפה שנמסו לנו בפה. בקושי הגענו לאוטו.

מה היה קורה לו היינו מגיעים לשם לפני שהגענו לסעיד? האם היינו מגיעים לסעיד בכלל? אולי כדי לטעום קצת מהמחלוטה שלו או להצטייד בשמן הזית המהולל שלו, אבל שלא תטעו: החומוס של כף-הזהב עומד שכם אחד עם זה של סעיד. סגנון שונה, מרקם שונה, אבל מנה פשוט מצויינת. יש שם תבשילים נוספים, בשרים ושיפודים, אבל אין ספק שהחומוס הוא גולת הכותרת – טעים כל-כך שאוכלים אותו גם אם לא רעבים.