ביותר מדי מקרים חומוסיות שאהבנו הפכו לנוסטלגיה. זה אחד מהמקרים הנדירים בהם הנוסטלגיה הפכה חזרה לחומוסיה: פאוזי פול עושה בקאמבק מרגש, עם מנת הקומפלט הכי טובה בתל-אביב

החומוס של השמן
כתובת: הסדנה 19 תל-אביב
שעות פעילות: א-ה' 7-16:30, שישי עד 14:30
כשר

חומוס חדש בפלורנטין* הוא תמיד חדשה משמחת, או לפחות מסקרנת, עבור מי שגר או עובד באזור, וזה קורה פעם או פעמיים בשנה בממוצע. אבל הפעם מדובר במשהו אחר – לא חומוס חדש אלא חומוס ישן ואהוב שעושה קאמבק אחרי היעדרות של 6 שנים.

(*טכנית, כ-150 מטר מפינת הרצל וסלמה, בגבול הדרומי-מזרחי של השכונה)

גיליתי אותו ממש במקרה – עברתי ליד העסק בבוקר שישי אחד, ופתאום הוא קפץ מולי בקריאות שמחה ומייד התחבקנו חיבוק ספונטני. עוזי מ"פאוזי פול". עם אותו הזיק בעיניים, והחיוך הגדול והקול הרועם. השמועה על המקום החדש הגיעה לאוזניי, אבל לא ידעתי שזה הוא. איזה יופי.

הכי טוב בפלורנטין

פאוזי פול הפציע באזור הדמדומים של צפון רחוב אברבאנל, בואכה נווה צדק, ב-2012. מקום קטן וצנוע עם וייב של מסעדת פועלים, שחיש קל כבש את לבם של חומוסאי השכונה עם אוכל מצוין בתמחור עממי. גם אני הפכתי ללקוח קבוע.

בעל הבית והמייסד, עוזי (הכינוי "פאוזי" נדבק אליו בילדות ולא עזב), בעל ותק של כשלושה עשורים בענף, עבד בין השאר באחד מסניפי בהדונס וגם בחומוס בית לחם עה"ש. בנאדם שמבין חומוס כמו שמעטים מבינים, אבל גאוותו הגדולה היא על הפול, שפעם הסביר לי שהוא מחבר אותו לשורשיו העיראקיים.

התאהבתי בחומוס שלו מהטעימה הראשונה. פשוט, חלק, לא סמיך מדי, מתובל בעדינות. עם רוטב השיפקה (תטבילה) והפיתות הטריות-תמיד הוא היה טעים מאד, נגיב מאד, קליל ולא מכביד. נהניתי מאד גם מהפול והמסבחה, והסלט הטרי עם ערימת הפטרוזיליה בסגנון היפואי של פעם. זה אוכל שגם אחרי שנים שלא אכלתי אותו יכולתי להיזכר בטעמו וריחותיו.

קומפלט מהשורה הראשונה

ב-2019 הוא נאלץ לעבור. סגר ופתח מחדש בדרך יפו, מול בית רומנו, אבל לא שרד את המעבר ואת הקורונה. רבים שאלו אותי לאן הוא נעלם ומה הוא עושה עכשיו והשבתי בעצב שאני לא יודע.

אז מסתבר שפאוזי גר כארבע שנים בארה"ב ועזר לבנו עמית (להלן: "השמן") בעסקי הטקסטיל שלו. עכשיו הוא שוב פה, וגם הבן. התחזק קצת בארה"ב וכבר לא צנום כמו שהיה, אבל עדיין זריז ונלהב והאוכל מגיע לשולחן צ'יק צ'ק.

כבר הייתי קצר רוח לטעום, כדי שאוכל להפיץ את הבשורה שפאוזי חזר והחומוס טעים כמו פעם. אבל מנת הקומפלט שהזמנתי לא הייתה טעימה כמו פעם – אני מוכן להישבע שהיא הייתה טעימה יותר.

החומוס החלק (שעשוי עם טחינה אל-הילאל כמו המסבחה של אבו חסן), עם עיסת פול סמיכה וחמימה שצבעה עמוק, מתובלים בכישרון במעט כמון ופפריקה, תטבילה ושמן זית טוב, ומעל לכל ביצה חומה (שאולי הייתה יכולה להיות חומה יותר) והמון פטרוזיליה קצוצה. זו הייתה אחת ממנות הקומפלט הכי טובות שאכלתי בשנים האחרונות.

שדרוג משמעותי

מדובר בשדרוג רציני בהשוואה למקום הישן ברחוב אברבאנל. הפעם לא מדובר בכוך קטן במבנה רעוע אלא במקום רחב ידיים (יחסית) בחזית של בניין חדש ומטופח. החלל הפנימי מאוורר היטב, הכל חדש ונקי, הכיסאות נוחים ויש אטרקציה בדמות תנור ייעודי לחימום פיתות (למי שאוהב).

לתפריט הוותיק הצטרפו חמשוקה ועוד וריאציה על סלט הירקות (שלא שאלתי מה היא כוללת), ומלבד השתייה הקלה הרגילה (או לימונדה) יש גם גזוז בכמה טעמים שכמו מנות החומוס אפשר לקבל עליו ריפיל. וגם בירה.

המנות מוגשות עם צלחת חמוצים ופלחי בצל וצלוחיות סחוג ותטבילה. כנוח עליו הרוח, פאוזי גם מפנק בצלחת גרגרים חמים מתובלים בכמון, מנהג שנשמר מהמקום הישן.

המנות הקלאסיות עולות 30 ש"ח (4 ש"ח לתוספת ביצה), 35 לחמשוקה, שתייה קלה 10 ש"ח, בירה 15 ש"ח, ולימונדה או גזוז (כולל ריפיל) 6 ש"ח. אפשר גם לקחת הביתה במשקל (20-35 ש"ח לרבע/חצי קילו חומוס/סחוג).

אם את מזדמנים לאזור אל תוותרו על ביקור אצל פאוזי. קחו משולש, שתוכלו לטעום מהכל, ואל תוותרו גם על הסלט. ואני? ברור שאחזור, שוב ושוב.