נפתחה חומוסיית אבו שוקי
אתמול, על המרפסת שלי, ברחוב החמוצים בפלורנטין:
חומוסיה על המרפסת. יום העצמאות ה-61.
חומוס בסגנון חליל: ערב החג קניתי קילוגרם אחד של גרגרי חומוס מזן "בולגרי". לא מצאתי קערה גדולה מספיק לכן השתמשתי בכ-750 גרם בלבד. בררתי, שטפתי והשריתי עם הרבה מים וכף סודה לשתייה לכ-20 שעות (כולל 2 החלפות של המים). בישלתי עם כפית שטוחה של סודה לשתייה במשך כשעה וחצי או שעתיים, כשבמהלך הבישול קיפיתי את הקצף ואספתי קליפות תועות במסננת קטנה. למי הבישול הוספתי 3 שיני שום ובצל קטן שהוצאתי באמצע. בסיום, הכנסתי למג'ימיקס עם כמות נדיבה (משהו כמו 400 מ"ל) של טחינה שעורבבה במים קרים. סחטתי חצי לימון והוספתי קצת מלח לימון ומלח וכף אחת של שמן זית עדין. טחנתי היטב. נתתי לחומוס לעמוד רבע שעה כדי שיתעבה קצת, ואז הגשתי.
30 באפריל 2009 ב-23:28 //
יאמי! מדהים כמה עבודה והשקעה צריך כדי להוציא מנות יפות שכאלה. חומוס עושים באהבה או שלא עושים בכלל!?
1 במאי 2009 ב-21:30 //
אני מוצא שהכנסת הטחינה למג'ימיקס משנה את הטעם שלה. כנראה שלהב מתכתי ב-200 סל"ד לא עושה לה טוב.
הייתי ממליץ לנסות לערבב את הטחינה עם החומוס רק אחרי המג'ימיקס, רצוי עם כף עץ.
2 במאי 2009 ב-11:47 //
נו?
ומה המסקנה? טעים?
האם זה מגיע לרמה של החומוסיות הטובות?
3 במאי 2009 ב-13:12 //
ואני הכנתי בגולה הסקנדינבית מסבחה: חשבתי שיש לי גרגרים ראויים מהסופרמרקט המזרח-תיכוני, אבל טעיתי, ולכן נאלצתי לקנות רגע לפני ההשריה גרגרים קטנים ומדאיגים. השריתי אותם עם החלפת מים אחת למשך כ-15 שעות, בלי סודה.
אחר כך הרתחתי כשלוש שעות (עם סינון) עם כמה עלי דפנה, ובנתיים הכנתי טחינה חמוצה חמוצה ובעלת מרקם מאוזן.
חיממתי את הגרגרים לפני שבאו האורחים, ככה שלפני ההגשה הם יהיו לא רק נימוחים אלא גם חמים. מהסיר הישר אל הצלחות הונחו הגרגרים, שהתגלו כלא רעים בכלל דווקא, כף גדושה של טחינה, כמון, מלח, פלפל, לימון, קצת שמן זית ופטרוזיליה.
אה כן, גם הכנתי פול למטיבי לכת.
הייתי בטוח שישאר לי משהו לארוחת בוקר, אבל האורחים (רובם גויים שמעולם אפילו לא ראו פול) גמרו את הכל עד טיפת הטחינה האחרונה.
לדעתי מסבחה טובה קל הרבה יותר להכין מאשר חומוס – המסבחה יכולה להגיע כמעט לרמה של חומוסייה מהדרג הגבוה, בעוד שחומוס קשה מאוד להכין ברמה שהיא יותר מבינונית במקרה של הצלחה מסחררת. הסוד הוא בנימוחות הגרגרים ובהגשתם חמים, בטחינה חמוצה ובתיבול מעודן אך אפקטיבי.
4 במאי 2009 ב-19:43 //
אבו שוקי- אתה מלא אהבה לחומוס.
5 במאי 2009 ב-07:42 //
מה עניין הכנסת הבצל והשום למי הבישול? זה מוסיף?
לא שמעתי על כך בעבר.
האם זו הדרך להגיע לאותו משהו חמקמק שתמיד חסר כשאני מכין חומוס ביתי?
5 במאי 2009 ב-19:33 //
תשובה לעמי
לא .הבצל והשום לא נותנים את הטעם החמישי והחמקמק וזה מנסיון.כמה תובנות:בחומוסיות נחשבות אני לא מוצא כל כך את הטעם החמישי.אבל דוקא במפגש הסטייק הוא מופיע במלוא הדרו.גם בחתונה שהיתי החומוס היה עם הטעם הזה.(המלצר לא רצה להגיד מאיזו חברה הקופסא).מסקנה:הטעם הנוסף נמצא דוקא בחומוס פושטי,תעשייתי.מסקנה נוספת:התוסף לטעם החמישי לא בא משיטות בישול או תוספים יקרים אלא מתוסף זול וכנראה שברגע זה הוא צוחק לנו בפרצוף.
6 במאי 2009 ב-18:41 //
סחתיין עמרי
חומוסיוס מברכך על שגרירות נאמנה של אומתינו!
11 במאי 2009 ב-09:25 //
הי
זו אני שם – חלק ממני לפחות
איזה כיף להיות בבלוג החומוס
תמיד רציתי
🙂
12 במאי 2009 ב-23:32 //
אורנית – אוהבים אותך הרבה!
19 במאי 2009 ב-14:47 //
הפתעה טובה בחומוס לוינסקי.נפתחה חומוסיה חדשה ברחוב לוינסקי(ת"א) פינת החלוצים לייד תבליני פרג.מקום נקי ואסתטי.הזמנתי חומוס פול.חומוס מעולה מהסוג המשחתי והסמיך מעט,פול מדהים.המנה מוגשת בנדיבות עם פיתות טריות מאד ושמנות .קיבלתי גם סלט ירקות ופטריות מטוגנות על חשבון הביית.מנה כולל ביצה 17 שקל.חומוס פול מעולה .ימשיך כך ויהפוך לחומוסיית הביית שלי.שוקי דפוק ביקור ודווח.
22 במאי 2009 ב-02:20 //
כבר ביקרתי וצילמתי. רק צריך לכתוב.
22 במאי 2009 ב-08:54 //
שוקי עכשיו אני סקרן.במילה אחת?גרוע,בינוני,טוב,מעולה…לפני הפרסום הרסמי….
5 באוקטובר 2009 ב-19:59 //
את הטעם החמישי שאתם מחפשים,
אפשר למצוא ב"חומוס מסעדות"
תוצרת סלטי שמיר.
אפשר להשיג ברשתות המזון הגדולות.
6 באוקטובר 2009 ב-01:57 //
"חומוס מסעדות" הוא למיטב זכרוני מוצר של "מיקי". לא טעם חמישי ולא נעליים. סתם חומוס תעשייתי.
19 בנובמבר 2009 ב-12:30 //
אולי הטעם החמישי זה אבקת עולש? ( כמו במשקה צ'יקו ). אני שמעתי שמכניסים את זה לפעמים לחומוס תעשייתי כדי לנסות להציל במשהו את הטעם ולשפר את המרקם.
19 באפריל 2010 ב-10:19 //
למיטב ידיעתי "הטעם החמישי" מכונה אוממי, ובד"כ משיגים אותו ע"י שימוש במונוסודיום גלוטמט…