תמיד כיף לאכול חומוס עם חברים, אבל לכל חומוסאי מנוסה יש את חבר-החומוס המיוחד שאיתו הוא יכול לנגב את העולם.

י' הוא חבר החומוס שלי. הזכויות על הביטוי שייכות לזוגתי, שמזה כשנתיים אוכלת איתי ועם י' חומוס בכל יום שישי. ברגע של תבונה נשית נדירה היא הסבירה לחברים משותפים שי' הוא ה"Hummus buddy" שלנו ((באנגלית זה הולך יותר טוב טוב…). חכמה האשה הזאת.

אנחנו נוסעים ליפו בכל שישי, בשביל החומוס. קרה שהתלוותה לחומוס גם איזו פיסת בשר – כי בכל זאת, זוגתי היא קרניבורית ידועה – אבל החומוס (או המסבחה, או המשולשת וכו') הוא העיקר. לא היינו נכנסים בכל יום שישי לפקקים של יפו בשביל קבב או צלעות, בשביל הפלאפל או הסלט והצ'יפס ואפילו בשביל חצילים שנקלו על אש פתוחה ושוחים בטחינה מצויינת – מעדן כשלעצמו.

אבל עם י' זה לא רק יום שישי. י' הוא בנאדם שתמיד אפשר להרים אליו טלפון ולומר לו "חומוס?". כשאני מתקשר לי' ואומר לו "יש מצב שאתה רעב?" או "תשמע, יש לי רעיון מעולה!", הוא יודע איפה לחכות ולאיפה נוסעים ואם הוא בדיוק התחיל לחמם את הקציצות של אמא אז הוא יחזיר אותן למקרר.

בחודשיים האחרונים י' היה בחו"ל. שליחות קטלנית לקליפורניה, אפשר לקרוא לזה. אלו היו חודשיים קשים. נדמה לי שלא אכלתי פחות חומוס – יכול להיות אפילו שאכלתי יותר מהרגיל, ואפילו במקומות שי' לא מכיר כדי לספר לו באימייל ולמנוע ממנו לעשות מעשה מטופש כמו להישאר שם עוד. וזה לא שאין לי עם מי לאכול, אדרבא – מאז שהבלוג הזה קיים תמיד יש איפה לאכול חומוס ותמיד ישנם שותפים לחומוס וזה סבבה. ובכל זאת, בזמן שי' לא היה בארץ הרבה פעמים אכלתי את החומוס לבד.

"לא טוב היות האדם לבדו", נאמר בכתובים. אבל החשיבות של חבר חומוס חורגת הרבה מהיתרון הפשוט של הפרת הבדידות. חבר חומוס אמיתי ידע תמיד לעזור לך לקבל את ההחלטות הנכונות (לקחת עוד מנת מסבחה? לחכות בתור ברחוב הדולפין או להמשיך הלאה? אולי בכלל אני רוצה היום משולשת?). חבר חומוס אמיתי יזנק מהאוטו לתפוס תור אצל בהדונס, בזמן שאתה מחפש חניה, כדי שלא תישארו בלי המנה.

חבר חומוס אמיתי ידע שאם הוא מגיע לעיירה נידחת, עליו לחקור את מצב החומוס במקום ולהביא איתו את המידע יקר הערך בשובו. חבר החומוס הוא זה שתתקשר אליו כשאתה נמצא באיזה חור, ותשאל: "תגיד, איפה לאכול?". ואם הוא לא ידע אז הוא יברר. בדיוק בשביל דברים כאלה יש חבר.