לפעמים אני חושב שאולי הפלאפל באמת ראוי להיות המאכל הלאומי שלנו, כי כמו הישראלים – הוא פשוט תקוע בכל מקום. ברלין, אמסטרדם, ניו-יורק. ומה לגבי סין?

בסיורינו ברשת אנחנו נתקלים מדי פעם בביקורות חומוס (או פלאפל) שמגיעות מקצוות תבל. למשל בפוסט הזה (הבלוג ירד בינתיים מהרשת), של בלוגר אמריקני אחד בו הוא משווה שתי מסעדות מזרח-תיכוניות מוושינגטון. האחת שמה Old City Cafe of Jerusalem. לשנייה קוראים Amsterdamm Falafelshop. ממש גלובליזציה במיטבה.

אם לשפוט על-פי התמונות, נראה שבכל זאת יש דבר או שניים לאכול בגולה הדוויה. למרות שבטח הכל הרבה פחות טעים מאשר אצלנו.

אבל עזבו אתכם מאמריקה – היא הרי מלאה בישראלים, לבנונים, סורים ופלסטינים. מה דעתם כל מסעדה בשם "זעתר", בלב חבל שוניי בסין?

הבלוגר הסיני (כנראה) שכתב את הביקורת על המקום אומר שהבעלות היא איטלקית-ירדנית – אגב גלובליזציה. ואני אומר: הפלאפל והחומוס כובשים את העולם. חכו ותראו.