הפוסט הזה יעניין אתכם במיוחד אם אתם שומרי כשרות ו/או לא נוהגים לאכול חמץ בפסח. הוא עשוי לעניין אתכם גם אם יש לכם חברים כאלה (שומרי כשרות) או שסתם אתם סקרנים לדעת כיצד צולחים את הפסח חומוסאים שומרי מסורת.

כ-70 אחוזים מתושבי ישראל, בהם חומוסאים רבים, אינם נוהגים לאכול חמץ בפסח. לדתיים ולשומרי המסורת, חג הפסח עלול משום כך להיות בבחינת יום-כיפור קטן, שלא לומר צום רמדאן זוטא.

הכי מסכנים היו, מאז ומתמיד, האשכנזים. בניגוד לספרדים ובני עדות המזרח, להם הייתה בעיה לא רק עם הפיתות אלא גם עם החומוס, כי האשכנזים נהגו שלא לאכול קטניות.

אבל השנה נפל דבר: לא רק שנקבע שקינואה אינה חמץ, אלא גם ישנו פסק הלכה מהפכני שמתיר את הקטניות גם לאשכנזים. אגב, באותה הזדמנות התירו לא רק את החומוס והפול, השעועית, האפונה והסויה, אלא גם את האורז ואת התירס, כל סוגי הגרעינים כולל אלו של המריחואנה, וגם את הקינואה, שכבר הזכרנו, שמעולם לא הייתה חמץ אבל היא כן "בחזקת" קיטנייה.

בקיצור, כדברי הפוסקים היקרים: אנחנו כבר לא אשכנזים וספרדים – אנחנו ישראלים, וכולנו יכולים לאכול קטניות. כתב חומוס להמונים לענייני המזרחי (יענו, מגזר הכיפות הסרוגות), מאשר כי בקהילה מקבלים את הפסיקה ומתכוונים לישם אותה הלכה למעשה.

מה שמותיר אותנו עם השאלה: מה יכולים לעשות חומוסאים בפסח? לאכול חומוס עם מצות? זה לא נשמע מי יודע מה. עם "מצות שרויות"? עוד יותר גרוע. מה בכל זאת?

מאיפה מביאים פיתה?
חומוסאים שומרי כשרות יכולים להכין את החומוס שלהם בעצמם, בעזרת מתכון החומוס שלנו.

כבכל שנה, בוודאי גם השנה, הם ימצאו בחנויות לחמניות כשרות לפסח (מקמח מצה) ואולי אף פיתות, לאפות, בורקס ומי יודע מה (למעשה, כבר פגשתי בשנים האחרונות בכל מיני מקומות לאפות כשרות לפסח. הן היו איומות). באופן תיאורטי, לפחות, מאפים שמבוססים על קמח מצה בהחלט עשויים להיות טעימים. באופן מעשי, אלו שקונים הם אף פעם לא טעימים, ולהכין לבד זה קשה.

מה שאפשר לעשות בכל זאת הוא לבקש מחבר, קרוב או שכן שהוא תימני או שגר בסמיכות לשכונה תימנית, להתעניין עבורכם איפה אפשר לקנות מצות תימניות מסורתיות. למצות הללו, תאמינו או לא, יש מרקם שמזכיר לאפה למרות שהן כשרות לחלוטין לפסח. למעשה, אם תחשבו על זה, גם לאפה אמיתית – כמו אלו שמכינים הדרוזים – נאפית בתוך שניות בלי שהבצק מספיק להחמיץ.

אבות אכלו לאפה ושיני בנים תכהינה
תחשבו על זה כך: כשאתם ממש ממהרים ורוצים לחטוף אתכם משהו טעים ומשביע ולאכול אותו בדרך, מה תקחו? שיפוד בלאפה יכול להיות תשובה טובה. וזה, מן הסתם, גם מה שאכלו אבותינו במצרים – את קורבן הפסח (כלומר, בשר על האש) עם מצות כמו אלו של התימנים.

משום מה, השתרש בארץ המנהג להכין מצות מז'אנר הדיקט, כמו שהיה נהוג באירופה. אבל התימנים – כמו בכמה תחומים אחרים – ידעו מה טוב, והקפידו לשמור על המסורת.

והכי פשוט: מסבחה
מסבחה (הלינק הוא למתכון) היא פתרון פשוט למצוקותיכם, גם אם אתם הולכים לחומוסיה וגם אם אתם רוצים להכין בבית. את המסבחה אפשר ואף מומלץ לאכול בלי פיתה, בכל ימות השנה וגם בפסח. מסבחה טובה אפשר לאכול עם מזלג, ליהנות מהטעם וגם לא להשמין (כי הפיתה – לא הגרגרים, הטחינה או השום – היא מה שתורם את הקלוריות).