חדש בבלוג

אבו שוקרי, ירושלים העתיקה

אם אתם מבולבלים מרוב חומוסיות שקוראים להן אבו שוקרי, הכי טוב שתלכו לזה שהוא לא "המקורי" ולא "האמיתי", אלא אבו שוקרי של העיר העתיקה, מול הויה דלורוזה. לנוצרים שביניכם צפויה חוויה דתית כפולה (וכאן אפשר לקרוא על החבר'ה באבו גוש).

הגיא 63, העיר העתיקה , ירושלים
א'-שבת מ-8:00 בבוקר ועד מתישהו אחה"צ
טלפון: 02-6271538

4 גרגרים

האשה שאיתי אינה מתעקשת – לא לרחוץ את גופה בברכה מקודשת ולא ללכת לאכול במסעדות יוקרה. תנו לה חתיכה טובה של פרה – רצוי במצב מדיום-רייר, אבל לא הכרחי – והיא מרוצה. אז כן, היא באה לאכול גם חומוס לפעמים, אבל בעיקר במקומות שבהם ליד החומוס אפשר לקבל משהו מבשר. צלוי, משופד, טחון ומטוגן – העיקר שיהיה שם, רצוי מדמם.

בגלל זה אני אומר שכנראה באמת יש איזה סוד לחומוס של אבו שוקרי מהעיר העתיקה. אחרת, אין מצב שהיא הייתה אומרת שנהנתה. כלומר, זה שנהנתה זה עוד משני לעובדה שגם הודתה בזה. "ותכתוב שהטורקי היה מצויין", היא הוסיפה.

הויה דלורוזה של החומוס

הגענו לאבו שוקרי אחרי צעדה ארוכה ביום שמש לוהט. לא ממש התחלה טובה. הלכנו בכלל כדי לראות את הדובים בכיכר ספרא (הדובים מפרוייקט United Buddy Bears המקסים, או "דובי הגוף המאוחדים" כפי שקרא להם בתבונה רבה NRG), אבל הרי אי אפשר להגיע לירושלים בלי לאכול בה חומוס (אי אפשר, כשחושבים על זה, להגיע לאף עיר ראויה לשמה בארץ הזאת ולא לאכול חומוס).

דובי הגוף המאוחדים. חומת העיר העתיקה. ויה דלורוזה.

עבדכם הנאמן פישל, ואילץ אותו ואת זוגתו הנאמנה להאריך את דרכם בחיפוש אחר כרטיס זיכרון למצלמה הדיגיטלית. כך יצא, שהדרך הנינוחה מהלך 5 דקות מהדובים, נהפכה למסע מתיש של 10 דקות שלמות מזרחה בשמש הקופחת, עד לשער שכם. רצינו לאכול את החומוס של עיכרמאווי, אבל הוא כבר סגר; נשארו שתי אפשרויות: לינא, שם הייתי בביקורי הקודם בירושלים, או אבו שוקרי.

העיר העתיקה: עמק החומוס

כאן דרוש הסבר: כולם שמעו על אבו שוקרי של אבו גוש (המקורי, האמיתי, המקורי-האמיתי או מה שלא יהיו – יש שניים כאלה, והם עדיין לא סגורים על זה שהם באמת רוצים סולחה). לא כולם יודעים שהשניים האלה קרויים על שם אבו שוקרי אחר, שכבר הרבה מאד שנים נמצא בירושלים, בעיר העתיקה, מול הקצה התחתון של הויה דלורוזה.

אני לא בקיא בסיפור נדודיו של האיש (אבו שוקרי, לא ישו), רק יודע שרבים מדברים בשבחו ובשבח החומוס שלו, ושמבין החומוסיות הרבות של האזור (שהוא עמק החומוס, כשם שעכו היא מפרץ החומוס), נהוג להזכיר אותו בראש הרשימה, בנשימה אחת עם לינה ועכרמאווי.

ויה דלרוזה, מבט מלמטה. בדרך לאבו שוקרי.

וחזרה לויה דלורוזה (או ויא דלרוזה, תלוי מי מאיית), "דרך הייסורים" בלטינית; זהו רחוב מרוצף ותלול בו עבר לאמונת הנוצרים ישו כשצלבו על גבו (ואף מילה על מונטי פייטון עכשיו!). לקראת סוף טיולנו, היינו עתידים לטפס במעלה הדרך הזו, ולהבין לגמרי ייסורים מהם. אבל לפני כן – אחרי צעדה של עוד כמה דקות בתוך השוק היפהפה של הרובע הנוצרי, הגענו לאבו שוקרי. מותשים.

החומוס של אבו שוקרי

אשת חיקי לקחה חומוס-טחינה וביקשה טורקי. אני לקחתי חומוס פול, ועל השולחן נחתו גם פלחי עגבנייה ובצל וחמוצים מעולים. החומוס מתובל במידה, חוץ מהלימון שמעורב בו בנדיבות מיוחדת, כמקובל בעיר הקודש. לא כולם מסוגלים להתמודד עם חמיצות כזו של חומוס, אך יש מקומות בירושלים שגאוותם גדולה על ערימת קליפות הלימונים שמבצבצת מפחיהם השכם בבוקר (באופן טבעי, הם בזים לאסכולה השנייה, המשתמשת – לא עלינו – במלח לימון).

בכל אופן – החומוס של שוקרי טעים. חומוס ירושלמי סמיך וקצת גס אבל לא כבד מדי, ופול מהטובים באזור הזה של העולם – גרם לי לרגע לחשוב על המחלוטה של סעיד. זה שהטורקי טעים כבר אמרתי? ואני לא חסיד גדול של סלט טורקי בימים כתיקונם.

מצד שני, רעייתי שעיניה יונים לא התלהבה כמוני מהחמוצים – ועדיין שנינו יצאנו מרוצים (בחיי, יצא לי בטעות החרוז הזה). היא גם העירה שזה היה מהמקרים היחידים בהם היא כמעט אכלה את כל המנה שלה (!). אני, יש להוסיף, אכלתי את מה שנשאר לה בצלחת.

חומוס טחינה של אבו שוקרי. אבו שוקרי, מבט מבחוץ. חומוס פול של אבו שוקרי.

עצתי החמה: הגיעו למקום ישירות, בלי להתברבר לפני כן כמונו. הדרך משער שכם עד למקום מספיק ארוכה, צבעונית ומפתה, כדי שתרצו לעשות אותה כשאתם רעננים ולא גוועים ברעב. אם אתם עם חברים מחו"ל, חובבי ישוע הנצרתי, תוכלו להעניק להם חוויה בלתי נשכחת. חומוס הולך טוב עם חוויות דתיות.

8 תגובות על אבו שוקרי, ירושלים העתיקה

  1. רק אצלי בפתיחת התמונות עולה התמונה של חומוס טחינה בלבד?

  2. יונתן, שיקגו
    9 באוגוסט 2007 ב-18:13 //

    לא, גם לי

    אוף טופיק: אני מגיע לביקור מולדת בשבוע הבא – נשרוץ באיזור זיכרון וצפונה. המלצות?

  3. אני אכלתי שם פעמים, פעם אחת סתם ככה לקראת יום ירושלים עם כל המשפחה ופעם אחת בטיול קרבות עם בני בבוקרה של האינתיפדה השנייה, פחד אלוהים. אבל החומוס טוב, מרקם מצויין.

  4. ד"ר חומוס
    29 באוקטובר 2008 ב-17:52 //

    מאוד אוהב את הבקורת שלכם, כמי שרואה בחומוס (כמעט) דת, אשמח לשתף קצת מחוויותי אחרי שסיימתי את כל "האכילות הסמינריוניות" שלי לקבלת התואר… חומוס אבו שוקרי ולינא במעלה אותה ויה דולורוזה בהחלט מספקים תמורה מצויינת לכספכם (ובמחיר נמוך מאוד יחסית). חוץ מזה הדרך שבה אתה מתאר מעוררת תאבון לגשת עכשיו לחומוסיה הקרובה לביתי…

  5. רק לא להגיע לשם בחודש הרמאדן. ההיינו שם והייתה מה זה נפילה יקרה… כנראה בגלל שהם לא טועמים את החומוס לפני ההגשה בגלל החג.

    אכזבה…

  6. חומוס טוב אבל הזהרו!!! המחירים מנופחים לכל השאר וירוקנו לכם את הכיסים. למרות החומוס נותרו עם טעם רע של תחמנות.

  7. ממש אכזבה ממש חמוץ המסבחה קרה מאוד לא להתקרב

  8. בתור ירושלמי (שרגיל לחמיצות) אני חייב להגיד שזה החומוס הכי טוב שאני מכיר.

    מומלץ בחום !

2 טרקבקים ופינגבקים

  1. חומוס להמונים » אבו שוקרי לדורותיו
  2. חומוס להמונים » דודו גבע: מלך החומוסאים

השאר תגובה