אבו חסן של הרצליה מכין חומוס שונה מאד מזה של אבו חסן היפואי, אבל אם אתם מוצאים את עצמכם רעבים בהרצליה פיתוח זהו בהחלט מקום שמותר וכדאי להגיע אליו. רק אל תנסו לקבל מהם משולשת.

אף פעם לא השתגעתי על הרצליה פיתוח. יש שם יותר מדי בניינים, יותר מדי משרדים, יותר מדי מסעדות יקרות מאד או סתם גרועות. בכלל, בתור תל-אביבי מנוון מזה י"ד שנים, אני משתדל לא לצאת את שערי העיר אלא לאחד משני מקומות:
א. נמל התעופה בן גוריון.
ב. חומוסייה טובה.

ובכן, במקרה הזה דווקא נסעתי להרצליה לפגישה, ועוד בצהרי יום חמסין שבו חברה כלשהי קיימה אירוע במקום כך שלא הייתה חנייה. חניתי רחוק, הלכתי ברגל, ועוד חיפשתי את מקום הפגישה זמן ארוך יחסית – אולי בגלל שלא היה מספר על הבניין.

הפגישה הייתה טובה, תודה לאל (בעיקר כי האנשים היו טובים. עם אנשים טובים יש פגישות טובות). אבל הפיצוי האמיתי הגיע אחריה. אמיר הזכיר את השם "אבו חסן", ואני נזכרתי שבאמת רציתי לבדוק האם החומוסייה המקומית עושה כבוד לשם או עושה פדיחות.

לא אבו חסן, כן טעים

רק כדי שלא תתאכזבו בהמשך: אין שום קשר לאבו חסן של יפו. כנראה שעוד אנשים קוראים לבן שלהם חסן, ואם אתה מכין חומוס ולבן שלך קוראים חסן – זה ממש טפשי לא לקרוא לחומוסייה "אבו חסן", נכון?הגענו למקום בצעדה קלה אך זריזה, רעבים ככל שנוקפות השניות. מצאתי מסעדה מרווחת וממוזגת היטב, בעלת חזות עממית וטאץ' כללי של שיפודיה אבל נעימה ונקייה. גם השירות היה אדיב.

צילום: אמיר גולן

התפריט כלל בעיקר חומוס ובשרים. אמיר, שכבר אכל במקום, הזמין את המנה החביבה עליו: חומוס עם בשר. שני חברינו הזמינו חומוס, שיפודים וסלט. אני נקלעתי לדילמה – מצד אחד התחשק לי חומוס ומצד שני איך אוכל ללכת בלי לבדוק את המסבחה, ולדווח על מידת הדמיון שלה למסבחה המהוללת של אבו חסן? אז הזמנתי משולשת.

"משווולשת?" שאלה אותי המלצרית החביבה, במבטא קל שהסגיר שהיא אינה ילידת אבו גוש. "אני לא חושבת שאנחנו עושים את זה". אחרי הסבר קצר היא יצאה לדרך וחזרה עם שתי צלחות. אחת כללה חומוס עם מסבחה, שהזכיר יותר משאוושה (בהזדמנות נדבר על משאוושות), השנייה הכילה עיסת פול מהבילה. כן, אמרתי לעצמי, אין בזה ספק – כל קשר לעלי קראוון הוא מקרי בהחלט.

בכל אופן – זה לא הפריע לו להיות טעים לחומוס. הוא קצת יותר גס מזה של א"ח היפואי, דומה אולי באיזה אופן לחומוס של אבו מרואן, שזו מחמאה. זה חומוס לא כבד מדי ולא מתובל מדי, שמגיע בכמות שמספיקה בדיוק כדי להשביע ולא לסתום אותך לגמרי. גם שאר המנות, אם לשפוט לפי הפרצופים סביבי (ומה שהצלחתי לגנוב) היו טובות עד משובחות.

צילום: אמיר גולן

אבו חסן הרצליה הוא מקום גדול ומרווח מאד, שיכול להכיל בשקט כמאה אנשים או יותר. אם אתם בעניין של אירועים במסעדות אז הם מאפשרים לעשות כאלה אצלם. אם אתם סתם בעניין של חומוס בצהריים, וחושבים ש"נתקעתם" כי אתם בהרצליה פיתוח, אז שווה לעבור.