הטלפון מצלצל. בצד השני י', חבר החומוס שלי, שבדיוק בביקור מולדת: "שמע, יש לי חדשות טובות וחדשות רעות". אני שונא שזה מתחיל ככה.

עדכון 1/11/2010: המקום נסגר.

חומוס אבו ג'מיל
כתובת: קרליבך 15 תל-אביב
טלפון: 03-5624490

"החדשות הרעות" אומר י' "הן שהברזתי לך וכבר אכלתי חומוס, אז לא נוסעים היום לאבו חסן". אני לא מחכה לחדשות הטובות – אלו חדשות טובות כבר יכולות להיות עכשיו – ואומר לי' בנחת שהוא נבל בן-בליעל. "חכה לחדשות הטובות" ממשיך י', "יש חומוסיה חדשה בקרליבך. יש חומוסיה חדשה בקרליבך וזה בדיוק – אבל בדיוק – אבו חסן". כאן הוא כבר הצליח למשוך את תשומת הלב שלי.

אבו ג'מיל. מנת מסבחה עם פול. כמו אבו חסן ואולי אפילו טוב יותר.

זו לא תופעה חדשה שאנשים שעבדו אצל אבו חסן פותחים חומוסיה ומגישים בה מסבחה וחומוס שמזכירים מאד את אלו של עלי קראוון. מוקדם יותר השנה זה היה מלך החומוס מיפו שנפתח ברחוב הרצל ולמרבה הצער סגר מאז. הפעם מדובר על הג'ינג'י, אבו ג'מיל, פרצוף מוכר וחביב לכל מי שפקד את אבו חסן לאורך השנים האחרונות.

י', כמעט בלחש, הוסיף שהמסבחה של אבו ג'מיל לא רק דומה מאד לזו של אבו חסן, אלא שייתכן אפילו שהיא עולה על המקור. אני, כמובן, לא יכולתי שלא לבדוק וכבר הספקתי להגיע למקום פעמיים – פעם אחת ביום שישי, מצוייד בשתי עלמות חן, ופעם אחת בגפי אחרי פגישת עבודה לא הרחק משם.

הכצעקתה? ובכן, פחות או יותר כצעקתה. בביקור הראשון הגענו אחרי שהחומוס נגמר ולכן לקחנו מסבחה עם קצת פול. אישית, התקשיתי להבחין בהבדל ככל שמדובר במסבחה. הפול די שונה מזה של אבו חסן – כהה יותר וטעים יותר. בביקור השני אכלתי צלחת חומוס שגם היא הזכירה מאד את זו של אבו חסן. בהחלט במידה כזו שלו הייתי בסביבה (כמו שהייתי), בלתי-ממונע וכשעתי לא-בידי, לא הייתי חושב פעמיים.

חומוסיית אבו ג'מיל, בדיוק מול מתחם השוק הסיטונאי הממתין לכרישי הנדל"ן ודחפוריהם שיעלו עליו, היא מקום רחב ידיים, מואר וממוזג היטב. בעל הבית הוא איש חייכן ומסביר פנים, נדיב ורחב לב, שכבר בביקור הראשון חטא למסורת האבו-חסנאית והגיש לנו גם תוספת בלתי-רשמית וגם קפה על חשבון הבית. למקרה ששאלתם את עצמכם: לא, הוא לא ידע שיש לי בלוג חומוס.

אבו ג'מיל מגיש גם סלט ירקות, לבנה, ועוד אי אלו תוספות שלא קיימות אצל אבו חסן, אבל בסך-הכל הכותרת די מדוייקת: זה הדבר הכי קרוב לאבו חסן שטעמנו, והוא נמצא בלב תל-אביב. קוראי הבלוג (חוץ מתמיר, שלא מת גם על אבו חסן), מוזמנים בכל פה לבקר, לאכול ולדאוג שהמוסד החשוב הזה יאריך ימים.