המראה החיצוני של חומוסייה לא בהכרח מעיד על איכות החומוס שלה, אבל יש סוג כזה של עיצוב חומוסיות שבדרך-כלל לא מבשר טובות. במקרה של שרם הירדני, החומוסייה החדשה ברחוב מקווה ישראל, מאחורי הטעם הגרוע בעיצוב יש חומוס שטעמו משובח.

שרם הירדני
מקווה ישראל 4, תל-אביב

עדכון 6/5/2009: אכלנו היום במקום. המסבחה הייתה קרה, לשמן הזית היה טעם לוואי חשוד ובפול של זוגתי נמצאה אבן. מאד מאכזב.

עדכון 16/9/2009: המקום נקנה ונמצא בשיפוצים. ייפתח בקרוב תחת שם אחר השם אבו איברהים.

לב תל-אביב? אולי בעצם דרום תל-אביב? לא משנה – ברחוב מקווה ישראל, כמה מטרים מיהודה הלוי ומאלנבי, נפתח מקום חדש: שרם הירדני. כבר שבועיים אני לוטש אליו עיניים, בכל פעם שאני יוצא רעב ממטה המפלגה, שם יש רק עוגיות וקרקרים – וגם זה בהגזמה.

מצד אחד, חומוס חדש – איך לא נבדוק. מצד שני – נראה קצת חשוד. באמת, לא יודע מי עשה להם את העיצוב. מבחוץ הם נראים יותר מדי כמו חומוסייה של אבן-גבירול.

היום נשברתי. היה כבר חושך בחוץ, הייתי עם מצלמה, לא התחשק לי אבא גיל ולא היה לי כוח ללכת עד לחומוס בית-לחם, מה גם שהבית שלי נמצא בדיוק באמצע הדרך. חומוס של זקי, במעלה אלנבי, נמצא בכלל בכיוון ההפוך. נכנסתי לשרם.

דמות רעייתו של בעל הבית, בלבוש מסורתי אצל הסירים, עוררה אצלי חשד ראשון שאולי בכל זאת צפויה לי הפתעה נעימה.

העיצוב בפנים, יש לומר, גם הוא לא הברקה, אבל הצצה חטופה בצלחת של אחד הסועדים (והיו כמה – סימן טוב) שכנעה אותי שהמסבחה היא באמת מסבחה. הלכתי על כל הקופה: משולשת.

היא נחתה על השולחן כעבור שלוש דקות – צלחת נאה, עם חומוס, מסבחה ופול כהה, עיסתי, שבהק תחת לשמן זית בדיוק בירוק הנכון. לידם הניח בעל הבית צלחת קטנה עם בצל, פלפל ירוק חריף שנצנץ בטריותו וזוג כדורי פלאפל אימתניים. צמד הפיתות בסלסלה נראו טריות עסיסיות. צילמתי בחופזה ומיהרתי להתחיל לאכול.

היה סבבה. החומוס חלק, בדיוק בסמיכות הרצויה; המסבחה, עדינה וחמימה, נמסה בפה, משאירה טעם מובהק של "היונה". בשני אלה, וגם בפול עמוק הצבע, לא היה שמץ מטעמי הלוואי שמלווים לעיתים חומוסיה בעלת עיצוב גרוע. חיסלתי את המנה בתוך דקותיים. אני מסיים לעכל אותה עכשיו בערך, וגם השלב הזה עובר בצורה מאד חיובית, שקטה וידידותית לסביבה.

בקיצור: מדובר במציאה של ממש. לא כמו לנסוע ליפו, אבל בהחלט מתחרה לחומוס של זקי, ובעצם לכל חומוס אחר שאפשר למצוא היום בתל-אביב. אם אתם בסביבה, תקפצו לאכול שם. מקומות כאלה צריך לטפח.