"כך נבשל" הוא אחד מספרי הבישול הראשונים שראו אור במדינת-ישראל הצעירה, ורבים ממתכוניו חילחלו אל תרבות האוכל המקומית בהשפעות שניכרות עד היום. מערכת חומוס להמונים השיגה עותק, כדי לספק לכם הצצה לספר הנדיר הזו שכולל כנראה את מתכון החומוס המודפס הראשון בישראל.

כך נבשל, נדפס לראשונה בדפוס א. מוזס וראה אור בשנת תש"ח, 1948, שנת הקמת המדינה. זהו אחד מספרי הבישול הראשונים של היישוב העברי, אם לא הראשון שבהם. לכן מפתיע לגלות בו בעמוד 215 מתכונים לסלט חומוס, סלט טחינה, סלט חומוס בטחינה, פלאפאל (כך במקור) ו"מיונית מטחינה" (כמו טחינה רק עם יותר מים). מאכלים שלפחות חלקם עשו את הפריצה שלהם לתודעה הישראלית בעיקר מסוף שנות ה-60' ואילך. עבור רובם זו הייתה הפעם הראשונה שנדפסו בשפת הקודש.

העותק המהוה שבידי הוא משנת 1958. הדפסה מיוחדת שנייה לקוראות "לאשה" של ה"מהדורה החמשית מתוקנת וערוכה מחדש על ידי חבר מדריכות של ויצ"ו". מן הראוי להוסיף ולומר שבקורסי הבישול של ארגון ויצ"ו, שהיה אחראי על הספר, השתתפו רבבות נשים – רק נשים – ושיחד עם הספר הזה שבתקופה מסויימת היה היחיד מסוגו, הייתה לארגון השפעה עצומה על תרבות האוכל הישראלית.

הבנות של ויצ"ו התייחסו למלאכה בכובד ראש, ומלבד מאות מתכונים (או "מרשמים") בעברית מפא"יניקית פיוטית, הספר כולל גם עצות רבות ואפילו "מדריך למשק הבית" ובו הדרכה לעקרת הבית בנושאים כמו ארגון הבית, ניקיון, פרק מיוחד על תורת התזונה, ועוד כהנה וכהנה תופינים.

לא שיא הפמיניזם, נכון, מצד שני אנחנו מדברים על תקופה בה בברה"מ שלטו דזגשווילי וחרושצ'וב, בארה"ב השתולל המקארתיזם והאויב הגדול ביותר של ישראל היה מלך קלפטומן ממוצא אלבני ששלט במצרים וסודן. במצב עניינים כזה הכל מגוייס ואפשר להבין מדוע היה למחברות חשוב להסביר לאנשים היחידים שבאמת מזיזים עניינים (= נשים), מדוע חשוב לאכול סלט מדי יום ביומו, כיצד להשתמש בכלי מטבח בצורה בטיחותית, ואיך "מתקינים חביתה".

חלק גדול מהמתכונים של הספר, מגיעים ישירות מהפנתיאון של הבישול העדתי, ומוכרים לחלק מכם מהבית (אני משתמש בשמות המתכונים כפי שמופיעים בספר): מרק (לפתן) מפירות יבשים, דג ממולא (חלילה מלומר "גפילטע פיש"), מעיים ממולאים (יענו קישקע), קישואים ממולאים באורז ובשר (כוסא מחשי), וגם לוביה במיץ עגבניות (עמ' 114), במיה ברוטב עגבניות (עמ' 115), תבשיל פולים יבשים (עמ' 126). מעניין לציין שאין שמץ של יידיש בספר, אבל יש בהחלט שימוש בשמות הערביים.

החומוס, באופן ספציפי, מוזכר בזוג עמודים (215-216) שמוקדשים ל"מאכלים מזרחיים". יש שם את כל המאכלים שהוזכרו קודם, וגם ירקות ממולאים, קובבה (קובה) ופיצה (אל תשאלו אותי מה היא עושה שם). כמובן, גרגרי החומוס הם "חומצה" (א.ק.א "חימצה").

המתכון לחומוס בטחינה הוא כללי מאד (הקליקו על התמונה מימין פעם אחת להצגה בגודל 1:2 ופעם נוספת להצגה בגודל מלא), אבל בסך-הכל מדוייק (במיוחד החלק של הקישוט בפטרוזלינון…). קצת מטרידה הנוכחות של סלט החומוס ללא טחינה, שטוב שלא אומץ אצלנו על-ידי אף אחד חוץ מאי אלו יצרני סלטים. עוד מתכונים שתמצאו בספר, ששקעו את תהום הנשייה (וטוב שכך, בדרך-כלל): גזר בלבניה, ממרח גבינה בסרדינים, אטריות בגבינה לבנה רכה, דג מלוח קרוש באגר-אגר, אפונה צעירה במרגרינה, וסלט חצילים שטעמו טעם כבד. יש גם מבחר לא קטן של מתכונים ממטבחי העולם, מ"מיץ צרפתי" (רוטב ויניגרט) ועד לאטריות איטלקיות בגבינה.

לקורא בן ימינו כך נבשל הוא במידה רבה חוויה נוסטלגית ואנתרופולוגית יותר מאשר כזו שקשורה לבישול. רבים מהמתכונים שלו פשוטים מדי ויותר מדי מותאמים לימי הצנע (כלומר: מבוססים על מעט מרכיבים גנריים). מצד שני, אתם עשויים לפגוש בספר הזה הרבה מתכונים שהגיעו בגלגולים שונים שלהם למטבח שאתם מכירים מהבית או לספרי בישול חדשים ומודרניים יותר, ולעיתים מדובר במפגשים מרגשים בהחלט.

תתקשו קצת למצוא את הספר הזה בחנויות הספרים, כולל חנויות לספרים משומשים (אם כי כדאי בהחלט לחפש. מחיר השוק של הספר במצב טוב אמור להיות סביב ה-90 ש"ח). מומלץ, עם זאת, לחפש אחריו אצל הוריכם או אצל הסבא והסבתא – יש עוד עותקים שמסתובבים בחוסר מעש – ואם תמצאו תגלו בו אוצר בלום של רעיונות, מתכונים קלאסיים ונוסטלגיה מענגת.

עוד על כך נבשל:
בפרוייקט 59 שנה של בישול עברי ב-ynet
בכתבה היה טוב וטוב שהיה ב-NRG
באתר נוסטלגיה אונליין