כותרת: שיא גינס חדש מטלטל את עולם החומוס. או: שיא חומוס חדש מטלטל את עולם הגינס. או: שיא עולמי חדש גינס את עולם החומוס. או: מה זה משנה בכלל.

בשבוע שעבר הלבנונים סופסוף הראו לנו: 300 שפים לבנוניים מילאו קערת חומוס אדירת מימדים ב-1350 ק"ג גרגרים מבושלים, 400 ליטר מיץ לימון, 300 ליטר טחינה, והרבה מאד שום, מלח ופטרוזיליה. יצאו להם מהעסק 2 טון חומוס לבנוני ושיא גינס חדש שמותיר את השיא של חומוס צבר מאשתקד (400 ק"ג) הרחק מאחור.

אז קודם כל: מזלטוב לבנון! הנה, הוכחתם שאתם יכולים לנצח את ישראל גם בלי החיזבאללה. וכמובן, מה שמעניק לשיא החדש חן מיוחד היא העובדה שהלבנונים הכינו חומוס אמיתי, בניגוד לחומוס התעשייתי של צבר. חבל רק שכל-כך הרבה חומוס הלך אחר-כך לפח.

וברצינות: היוזמה הלבנונית הזו, למרות כל מה שעומד מאחוריה (תכף נגיע גם לזה), היא שירות מצויין למהפכת החומוס העולמית. לפחות 368 כלי תקשורת ברחבי העולם (לפי Google News) דיווחו על הסיפור הזה, ועשו לחומוס כבוד גדול. שלא לדבר על זה שאבו שוקי קיבל אימיילים וטלפונים מכמה כלי תקשורת בארץ ובעולם בבקשת תגובה – כולל רשת התקשורת הצרפתית French 24 ועיתון סיני עם שם שקשה לזכור. באמת, היסטוריה.

קצת חבל שהלבנונים עדיין לא למדו לעשות יחסי ציבור כמו שצריך, ולכן אין לנו תמונות בשבילכם. אבל יש אחלה תמונות של סוכנות AP בידיעה שפורסמה בהארץ.

מאחורי הכותרות: מלחמת החומוס

השיא הלבנוני החדש הוא נדבך נוסף במלחמת החומוס עליה כבר דיווחנו כאן בפוסטים קודמים. על קצה המזלג: פאדי עבוד, יו"ר התאחדות התעשיינים הלבנונית, מנסה ליזום תביעה בינלאומית שתאסור על יצואנים ישראליים למכור סלטים תחת השם "חומוס", בטענה שללבנון יש מונופול על השם הזה. הדרישה המוזרה הזו מסתמכת על תקדים מ-2002, בו הצליחה יוון לנכס לעצמה את השם "פטה" – מאז, אם גבינה כלשהי נמכרת באירופה תחת השם הזה, היא חייבת להיות מיוצרת ביוון.

היצואנים הלבנונים, כמו שאפשר לנחש, לוטשים עין לשוק החומוס-בקופסא האמריקני, שמוערך כיום ב-150-200 מיליון דולר לשנה. בשוק הזה שולטים היום שני יצרנים: Tribe ו-Sabra, שנמצאים בבעלויות חלקיות של שטראוס (חומוס אחלה) ואסם (חומוס צבר).

פאדי עבוד, כמו מקביליו במדינות אחרות, עושה יחסי ציבור לעצמו, כמובן. כל בר דעת מבין שהתביעה האמורה חסרת סיכוי, אם כי – ייתכן בהחלט שהידיעות על שיא הגינס החדש יקלו על יצרנים לבנונים לשווק את מוצריהם בארה"ב. מעשית, ואם לסמוך על נסיון עבר, זה פשוט אומר שכולם ימכרו יותר, ומכיוון שהאמריקנים ממילא לא מבינים כלום בחומוס אז הקשר הרופף מאד בין השפים הלבנוניים לבין הקופסאות שבסופר לא ממש ישנה להם.

קצת מצחיק שמכל הדברים שעשינו ללבנון במשך השנים ה"פשע" שמקבל חשיפה בינלאומית הוא גניבת החומוס כביכול – וכל העיתונות העולמית עסקה בזה השבוע, במידה כזו או אחרת של ציניות. מצד שני, הלוואי שכל המלחמות בינינו לבין לבנון יהיו בתחומי החומוס ושיאי גינס בלבד.

בשבוע הבא (ולא, זה לא בצחוק), הלבנונים יציגו את צלחת הטבולה הגדולה בעולם.