הפתעה באמצע יפת: אבו נאדר
למרות שאינו מאד ידוע, החומוס של אבו נאדר הוא מהטובים ביפו, בזה אין בכלל ספק. וזהו אחד מהמקרים הנדירים שבו לא צריך ללכת רחוק כדי לאכול כנאפה או בקלאווה עם כוס קפה מצויין. אז מה אנחנו רוצים לומר – שהוא היה לנו כל הזמן מתחת לאף? כן, זה פחות או יותר מה שזה אומר.
עדכון פברואר 2009: המקום נסגר. אבו נאדר פתח מקום חדש בסלמה (שגם הוא נסגר בינתיים)
אבו נאדר
יפת 42, יפו
למרות או אולי בגלל המיקום האסטרטגי, כמאה מטר מסניף הדולפין של אבו חסן, החומוסיה של אבו נאדר היא לא מהידועות ביותר ביפו. למבוכתנו, לא ידענו על קיומה עד שקראנו את כתבתו של צור שיזף, שהזכיר אותה כמקום בו למד אבו מרואן את מה שהוא יודע (אגב, זה קרה מתישהו באזור 94-95'). ומכיוון שגם החומוס של התלמיד פשוט מצויין, היינו חייבים לבדוק את המורה.
אבו נאדר: חומוס וממתקים. הקליקו להגדלה.
בחיפושינו אחר כתובתו של אבו נאדר שלא הופיעה בכתבה, הגענו להפתעתנו להמלצה של מיקי, בתגובות לביקורת על חאג' כחיל. כאן, אצלנו בחומוס להמונים. טוב, אם הוא גם מוזכר בבלוג – אמרנו לעצמנו בגאווה ובסיפוק – אז בטח מקום שווה.
הביקור הראשון בחומוסייה של אבו נאדר, ובחנות הממתקים (יענו, בקלאוות, כנאפה, בורמה וכאלה), התחיל בחשדנות מסויים ונגמר בבטן מלאה ובחיוך רחב. הפתעה רבתי רבותיי!
בתמצית: חומוס טעים מאד, חלק וקצת סמיך, לא מכביד בכלל; מסבחה שהזכירה לנו קצת את זו של חליל מרמלה (אם כי טובה יותר לטעמנו. על חליל נספר כאן בקרוב); פול טעים, כהה, לא מאד מתובל אבל ממש לא תפל.
אחרי הביקור הראשון שבו אכלנו מסבחה ומשולשת, עוד הספקנו לחזור ולטעום את החומוס עם ובלי טחינה, גרגרים, פול, ועוד. זוגתנו הקרניבורית איזו חיה שהריחה מצויין, והתמוגגה (אנחנו, כזכור, אוכלים בחומוסיות בעיקר חומוס). בחנות הממתקים חיסלנו חצי תריסר ממתקי פילו וקדאיף, נוטפי סוכר לתענוג. יחד עם שלוש כוסות קפה השארנו 20 שקלים בלבד (!) בנוסף לכ-90 שהשארנו על המנות, כולל הבשר והשתייה.
בקיצור: הצדק עם מיקי, ובאמת מפתיע שלקח לנו כל-כך הרבה זמן למצוא את אבו נאדר, שלא לדבר על המספר העצום של הפעמים שחלפנו על פניו בלי לדעת שהוא שם. אבל עכשיו כשגילינו…
הגעה וחנייה: המקום נמצא, כאמור, ביפת 42 – כשלוש מאות מטר דרומית לאבולעפיה, על פינת יהודה מרגוזה. יש מפרץ חנייה בצמוד, שבדרך-כלל יש בו מקומות פנויים. לחלופין אפשר לפנות שמאלה במרגוזה ואז ימינה באברהם אבן-שושן, ושם תמיד יש מקומות חניה פנויים.
29 ביולי 2007 ב-13:25 //
[האני האינפנטילית רצתה לזעוק: האיש בחולצה האדומה מתחת לתפריט האדום, תעשה לי ילד! אבל הנה, שיחררתי את מגיבת ה- YNET שבי לטובת הצעה בונה יותר:]
לאור התמונה היפיפיה [לעניות דעתי] של התמונה השנייה למעלה [התפריט והאיש האדומים], חשבתי על מיזם [ספר] "חומוס בתמונות" [שם זמני].
אומנם טעימה אחת שווה לעיתים אלף מילים, אבל גם תמונה יכולה לעשות את העבודה לא רע.
זה עשוי להיות להיט בתחום המתנות לתיירים על גווניהם השונים.
29 ביולי 2007 ב-13:32 //
* כנראה העילגות של הטוקבטיסטית מ YNET דבקה בי במעט.
שורה 3 צ"ל:
לאור יופיה [לעניות דעתי] של התמונה השנייה מעלה…
[סליחה מראש על הטרחנות, פשוט לא יכולתי להתעלם מכך].
2 בספטמבר 2007 ב-20:25 //
הייתי אצלו פעם לפני למעלה מ10 שנים ובעקבות הפוסט חזרתי אליו היום שוב, לחומוס פשוט של צהריים וצלוחית טאבולה. אכן אמנותי, אמיתי ומצוין, מומלץ בחום. בפעם הבאה גם אתפרע ואנסה את השיפודים אולי 🙂
11 בנובמבר 2007 ב-16:59 //
בזמנו זה היה החומוס של זקני סצנת הפאנק, שהיו מדביקים סטיקרים שלו לצד סטיקרים של החזית לשחרור החיות. הלכתי לשם באיזה יום עם כמה ילדים והחומוס היה שמימי, מהסוג שעוד לא היה נפוץ בת"א-יפו בתחילת העשור (אולי לא ידעתי לחפש, לא משנה).
11 בינואר 2008 ב-23:55 //
האמת, מעודי לא אכלתי חומוס מחוץ לאזור המרכז… ככה שעל החומוס של סעיד בעכו ואבו אדהם בכפר יאסיף לא אומר מילה, אבל – אבו נאדר היא החומוסייה הטובה ביותר באיזור המרכז (לכל הפחות). חומוס נפלא… ומסבחה שללקק את האצבעות ממנה.. טובה מזו של אבו חסן (שלו חריפה מדי לטעמי המאוד רגיש לחריף 🙂 ). כמובן שהקינוחים מחנות הממתקים הם בונוס (ובונוס מענג), אבל אבו נאדר הוא-הוא מלך החומוס.
26 בדצמבר 2008 ב-21:50 //
הלכתי לחפש היום את אבו נאדר ברחוב אילת 7 ולצערי לא מצאתי שם שום איזכור לחומוס. כניראה שהוא עבר דירה שוב.
מישהו יודע היכן נמצא אבו נאדר כיום?
22 בדצמבר 2011 ב-12:30 //
מישהו יודע אם המקום קיים?
ואם כן איפה?
22 בדצמבר 2011 ב-12:32 //
אוקיי, קיבלתי תשובה מראש הדף =)