מתכון לחומוס אמיתי
כדי להכין חומוס ביתי טוב לא צריך יותר ממתכון וקצת אימון. מתכון החומוס שלנו, פרי פיתוח של שנים (כולל חילוץ טיפים מבעלי חומוסיות), נוסה ושופר על-ידי רבבות קוראי הבלוג. זהו מתכון פשוט ומדויק, ממנו תוכלו להמשיך ולהתפתח לפי טעמכם האישי. אתם מוזמנים להוסיף טיפים ועצות משלכם בתגובות.
שוקי גלילי
פרסום ראשון: 12/8/2006 | עדכון אחרון: 5/5/2022
בשביל להכין חומוס טוב צריך קצת יותר ממתכון – אבל אין ספק שמתכון מוצלח הוא התחלה טובה, וזה בדיוק מה שאנחנו מציעים כאן.
ב-16 השנים האחרונות הצליח כותב שורות אלה להסתנן ללא מעט מטבחים של חומוסיות, ולחלץ אי אלו סודות מקצועיים. אבל הסוד האמיתי הוא ברגש, שמתפתח מתוך ניסוי וטעייה – כי אין תחליף לקשר הבלתי אמצעי של הרוח והחומר במלאכת היצירה של חומוס מעולה. אבל לפני כן צריך מתכון.
הכנת חומוס: היסודות
כדי להכין "סתם" חומוס טוב כל מה שצריך זה להשתמש בחומרים טובים ולהקפיד על שיטת ההכנה. נושא הכמויות הוא לא טריוויאלי – הן משתנות מהכנה להכנה, בהתאם לאינספור גורמים כימיים, פיזיקליים, אקלימיים וטרנסנדנטיים – אבל עם הזמן תפתחו את ה"רגש" ותגלו שזה הולך הרבה יותר בקלות.
עדיין מרגיש לכם שחסר משהו? תוסיפו עוד טחינה. שתי הטעויות הנפוצות בהכנת חומוס הן: א) בישול לא מספיק וב) מעט מדי טחינה.
חומוס שהוכן נכון יהיה לא רק טעים, משביע ובריא, אלא גם לא ישאיר אתכם כבדים אחרי האכילה ולא יגרום לכם להתנפח. לשם כך חשוב להקפיד על ההשריה, לשטוף היטב את הגרגרים לפני ואחרי שמשרים, ולבשל במים נקיים. סודה לשתייה, בניגוד לחשש המקובל, כן מקצרת את זמן הבישול ולא פוגעת בטעם – בתנאי שלא תגזימו. יאללה, לעבודה – מתכון הבית לחומוס לפניכם:

מתכון לחומוס ביתי אמיתי
המצרכים
ל-1 ק"ג חומוס / 4 מנות בגודל בינוני-גדול
- 350 גרם גרגרי חומוס מזן קטן (בולגרי או זהבית)
- לפחות 2/3 כוס טחינה גולמית מאיכות טובה (אפשר להוסיף עד פי שניים מזה)
- מיץ סחוט מלימון אחד – או – 3/4 כפית מחוקה מלח לימון
- 1 בצל קטן-בינוני (אופציונלי)
- 3-4 שיני שום
- 1/3-1/4 כפית כמון
- כפית סודה לשתיה
- 1/2 כפית שטוחה מלח
- להגשה: שמן זית, פטרוזיליה, קצת סומאק או פפריקה בשביל הצבע
אופן ההכנה
בקצרה:
- מפזרים את הגרגרים על צלחת גדולה, בוררים ומוציאים כל מה של צריך להיות שם.
- שוטפים היטב ומשרים ללילה עד יממה.
- שוטפים שוב ומבשלים עם הרבה מים וכמה שיני שום כשלושת רבעי שעה.
- מוסיפים מעט סודה לשתייה ומבשלים עד להתרככות מוחלטת. מקררים,
- מסננים וטוחנים למרקם דייסתי.
- מוסיפים בהדרגה את הטחינה, המלח, הלימון/מלח לימון ומי בישול אם צריך לדלל.
- מכניסים למקרר לשעתיים לפחות.
פחות בקצרה:
א. בוררים ומנקים היטב את החומוס: מפזרים על מגש או צלחת גדולה, מוציאים אבנים, גרגרים פגומים, שברי ענפים וכו'. אל תתפשרו: הוציאו כל גרגיר שלא נראה לכם. בסיום הניקוי שוטפים היטב מספר פעמים, עד שהמים שקופים ונקיים לגמרי (כשמכינים כמות גדולה אפשר לעשות כמו בחומוסיות: קודם להשרות ואחר-כך לברור. זה קל ומהיר יותר).
ב. משרים את החומוס למשך הלילה בהרבה מים (2-3 ליטר). בתחתית קערת ההשריה מפזרים כמה כפות של מלח גס. בקיץ כדאי להכניס את קערת ההשריה למקרר אחרת הגרגרים עלולים להחמיץ. בחורף אפשר להשאיר בחוץ. בבוקר שוטפים היטב, ומשרים לעוד מספר שעות במים נקיים. אם אתם מעדיפים את החומוס שלכם במרקם חלק במיוחד אפשר להמשיך להשרות ולשטוף עוד, במשך יממה ואף יותר.
ג. שוטפים את הגרגרים היטב, מסננים ומכניסים לסיר עם מים נקיים בגובה של כ-5 ס"מ מעל לגרגרים. מוסיפים לסיר את שיני השום ואת הבצל (אפשר לוותר על הבצל ואפשר לשים יותר שום או להוסיף ירקות אחרים. הירקות שמוסיפים לסיר הם לעיתים קרובות ה"סוד" של החומוס האהוב עליכם. בגדול: גזר, בטטה או שורש פטרוזיליה, בכמות קטנה. הבצל מעניק מתיקות עדינה שיש שמחליפים במעט סוכר).
ד. מבשלים את החומוס ללא מלח – מביאים לרתיחה, מקטינים קצת את האש ונותנים לגרגרים להתבשל כשלושת רבעי השעה, עד שהם מתרככים מעט. מוסיפים את הסודה לשתייה ומבשלים עד להתרככות מוחלטת של הגרגרים. מוסיפים מעט מלח ומבשלים עוד קצת.
(הסודה לשתייה תאיץ את התרככות הגרגרים. אפשר לוותר ולספוג את זמן הבישול הארוך משמעותית, שלא לומר נצחי, אבל אין באמת סיבה. עם הסודה לשתייה משך הבישול עד להתרככות מוחלטת הוא כחצי שעה נוספת עד שעה וחצי, בהתאם לסוג הגרגרים וגילם, משך ההשריה ועוד. עם סיר לחץ אפשר לקצץ משמעותית בכמות הסודה וזמן הבישול ירד לחצי או פחות – רק הקפידו לכסות אחרי קיפוי הקצף כמוסבר להלן).
במהלך הבישול יש לערבב את תוכן הסיר בכף, לקפות את הקצף מפני המים, ואיתו גם את הקליפות שצפות. אם הקליפות עקשניות במיוחד (בעיה בעיקר עם גרגרים גדולים) ולא עוזבות את הגרגרים אתם יכולים לעשות מה שהיו עושות הסבתות של חלק מאתנו: להוריד מהאש (כן, באמצע הבישול), לסנן, לשטוף במים קרים ולעסות קצת את הגרגרים בידיים. בתהליך הזה וכשתחזרו לבשל אותם, יצופו על המים הרבה קליפות – איספו אותן באמצעות מסננת קטנה וזירקו לפח – או שאתם יכולים פשוט לוותר על כל זה. אם יש לכם מעבד מזון טוב ואם תשתמשו בגרגרים קטנים ותבשלו אותם היטב, תקבלו חומוס חלק מאד גם בלי להוריד קליפות.
ה. כשגרגרי החומוס נמעכים בקלות (ממש בקלות) בין שתי אצבעות, הם מוכנים. המהדרין מסירים את הקליפות, גרגר אחרי גרגר, אבל זה הרבה עבודה. אם רוב הקליפות כבר צפו וסולקו או התפוררו זה די מיותר ובזנים קטנים (ע"ע הזן הבולגרי) הקליפות נוטות להתפורר ולהיעלם.
ו. מניחים לסיר להתקרר ומכניסים למקרר למספר שעות. לאחר מכן שופכים את גרגרי החומוס (עם שיני השום, בלי הבצל) וחלק מהנוזלים שנשארו למעבד מזון וטוחנים במשך כשתי דקות עד לקבלת מרקם דייסתי. אם העיסה נראית סמיכה מדי מוסיפים מעט נוזלים מהסיר.
ז. מילה לא יפה.
ח. מוסיפים קצת טחינה גולמית ומפעילים את מעבד המזון לעוד שתי דקות בעוצמה נמוכה. מוסיפים את שאר הטחינה הגולמית וממשיכים לטחון. מוסיפים בהדרגה את המלח, הלימון/מלח לימון והכמון. לא הכל בבת אחת – חשוב מאד להיזהר מתיבול יתר.
ט. אחרי ההכנה כדאי לאחסן במקום קר במקרר או לאכול מייד. החומוס צריך להיות מעט פחות סמיך ממה שאתם רוצים אותו, כי יש לו נטייה להתעבות ולהסמיך בקירור.
הגשה: אתם יודעים. על צלחת, עם שמן זית טוב ופטרוזיליה, קצת כמון וסומאק או פפריקה, גרגרים וכל מה שאתם אוהבים על החומוס שלכם. בתיאבון!
26 באוגוסט 2017 ב-05:31 //
רגע רגע, מצאתי את התגובה הזו של אבו שוקרי המקורי מ 2011:
אם תשתמש ב"הדס", תשרה ותבשל עם הרבה סודה לשתייה ולא תשטוף את הגרגרים, ותטחן עם טחינה סמל היונה, אתה צפוי לקבל טעם דומה לשל חליל מרמלה. ואגב, עם שטיפה באמצע ואל ארז תקבל משהו שמזכיר את בהדונס.
אם תשתמש ב"בולגרי", תבצע השריה ארוכה (!) עם מלח גס בתחתית הקערה, תבשל עם כמות קטנה יותר של סודה לשתייה ותטחן עם אל ג'מל, תקבל חומוס גלילי. אם תשקיע ותמצא גרגרים בולגריים מאיכות טובה, צעירים וקטנים, גם לא יהיה טעם של סודה לשתייה (בלי שטיפה) וגם הקליפות ייעלמו בבישול.
אני משתמש בהדס.
מה הכוונה ב"כמות גדולה" של סודה לשתיה? "ללא שטיפה באמצע"? אפשר הסבר?
נגיד להשרות עם כפית מלאה במקום כפית מחוקה (ובלי מלח) ואז לבשל עם כפית מלאה נוספת?
ובלי לשטוף באמצע – הכוונה שמשרים עם סודה לשתיה ואז מעבירים את הגרגרים יחד עם מי ההשריה לסיר ומבשלים? כלומר בלי לשטוף את הגרגרים בכלל מרגע שמתחילים להשרות?
או שמסננים בסוף ההשריה אבל פשוט לא שוטפים ואז ממלאים מים חדשים?
אני משתמש בגרגרים מזן הדר ולפי המתכון העדכני יוצר לי גרוע (3 שעות בישול וכל הגרגרים מפורקים ודייסתיים וללא היפרדות של הקליפה, ממש מזעזע) אז אני רוצה לנסות שיטה אחרת ואשמח לפרטים לפני שאני מתחיל כי בכל פעם לוקח לי יומיים עבודה + יומיים לשטוף כלים.
תודה!
26 באוגוסט 2017 ב-11:45 //
eri – "כמות גדולה של סודה לשתייה" זה בערך כפית גדושה של סודה לשתייה בבישול. "השטיפה באמצע" היא שטיפה באמצע הבישול, שעוזרת לקליפות לרדת (ואז אפשר לדוג אותן) ומונעת טעם לוואי חזק מהסודה לשתייה. במהלך ההשריה בכל מקרה מומלץ להחליף מים פעמיים לפחות, כדי לשטוף את כל מה שיורד מהגרגרים.
שעתיים וחצי להתרככות זה הרבה ויכול להעיד שהגרגרים ישנים או שהמים שלך "קשים" מאד (משתנה בהתאם לאיזור שבו אתה נמצא), או ששמת מעט מדי סודה לשתייה או שהסודה לשתייה היא לא באמת סודה לשתייה (לפעמים מוסיפים לסודה לשתייה עמילן). אתה יכול להאריך את ההשריה בכמה שעות כדי לקצר עוד קצת את ההתרככות בבישול.
26 באוגוסט 2017 ב-13:17 //
תודה אבו שוקרי. הנה אחרי כל ההתבכיינות אני כבר מנסה שוב. לא אבדה תקוותנו.
26 באוגוסט 2017 ב-13:32 //
נ.ב.
1. אני גר בירושלים. באופן די מדהים חיפוש מהיר העלה כמה ערים שבהן המים קשים אבל שום מידע לגבי ירושלים. אני אנסה לבשל את הגרגרים שאני משרה כרגע עם מים מינרלים.
2. הסודה לשתיה שלי היא של שופרסל, ברכיבים כתוב רק "סודיום ביקרבונט".
3. האם זן הדס עדיף להשרות בסודה לשתיה ולא במלח או שההמלצות העדכניות במתכון, כולל ההשריה עם מלח גס, תקפות לכל הזנים כולל הדס?
4. ניסיתי בפעם האחרונה לבצע שטיפה אחרי חצי שעה בישול ולפני הוספת סודה לשתיה. ואז שיפשפשתי את הגרגרים עם הידיים על מנת להסיר קליפה. חצי מהגרגרים התפרקו לי. האם יש טעם לשטוף בלי לשפשף, רק לשטוף ולהמשיך לבשל?
5. בכל המתכונים האחרים שנתקלתי בהם מוסיפים את הסודה לשתיה מתחילת הבישול (ולפעמים כבר בתחילת ההשריה). מדוע במתכון כאן מוסיפים את הסודה לשתיה רק לאחר 45 דקות? זה מונע ריכוך יתר או משהו כזה?
26 באוגוסט 2017 ב-23:56 //
שמע יא אבו שוקרי.
היום ביזבזתי עוד כמה שעות טובות בניסיון נואש נוסף להכין חומוס לפי המתכון שלך.
הפעם הקפדתי קלה כחמורה. השריתי 12 שעות עם מלח גס ו 2 שטיפות.
הרתחתי ואז הורדתי לאש קטנה. שטפתי והוספתי כפית שטוחה סודה לשטיה אחרי 45 דקות.
וחיכיתי וחיכיתי וחיכיתי שעתיים וחצי ולא רך. אז הבאתי לסף רתיחה שוב והגרגרים התחילו להתפרק תוך שניה. אז הנמכתי שוב את האש והוספתי עוד כפית שטוחה סודה לשתיה.
הגרגרים התחילו להתפרק ולהפוך לעיסה והתחלתי לקלל את העולם ואת המתכון הארור הזה.
אבל אז במקום לשפוך הכל בחמת זעם החלטתי להמשיך למרות ההתפרקות.
בישלתי על אש קטנה עוד חצי שעה ואז הוצאתי למרות שלא היה ממש רך.
שטפתי במים קרים, הוצאתי קליפות והתבאסתי על זה שמלא גרגרים היו שבורים וחצויים.
שמתי במעבד מזון 2/3 גרגרי חומוס, 1/3 טחינה סמל היונה, 3 כפות ממי הבישול, חצי כפית מלח לימון, חצי כפית מלח. הפעלתי כמה דקות ולא ציפיתי לכלום.
עכשיו תקשיב, אני לא נוטה להגזמות ואני מבין דבר או שניים בחומוס ובחומוסיות.
נשבע לך שיצא לי החומוס הכי טעים שאכלתי בחיים שלי.
וזה לא הגיוני, כי אני יהודי, ויהודים לא יודעים להכין חומוס.
איזה חומוס יצא לי.. מטורף. אגדי. חד פעמי.
27 באוגוסט 2017 ב-15:00 //
שלום. אני מתנצל מראש למועצת החומוס העליונה. אבל בצוק העיתים אני משתמש בחומוס מקופסה. שוטף ומבשל אותו שעות באותו המתכון המבוסס על כמה שפחות תבלינים יותר טעים. אנו קבוצה קטנה של ישראלים החיים כרגע בניו ג'רסי ונפגשים לחומוס פעם בשבוע. בכספת שמורה בעומק המקפיא אני שומר תבלינים מהארץ. והסודון הקטן שלי לחומוס מוצלח הוא קמצוץ קל של חוויג' מרק תימני. אבל רק מהתערובת שאני סומך עליה מאצל גדסי תבלינים ברחובות. טעם החומוס המינימלי מושלם. לפעמים אני מקבל תגובות על שמיכה בתקרה בלילה.
28 באוגוסט 2017 ב-06:33 //
נ.ב.
ואז החלטתי להכין רוטב תטבילה. וזהו נגמרו לי המילים. יצא לי קילו חומוס מוכן, בהזדמנות הראשונה שהגיעו אלי אורחים, תוך 20 דקות לא נשאר מהקילו הזה זכר. טרפו הכל כל כך מהר שאפילו לא הספקתי לצלם לאינסטגרם.
30 באוגוסט 2017 ב-05:03 //
המתכון הזה יש לו בסיס מאוד טוב…
אתמול עשיתי חומוס לאחר השרייה במשך יומיים (עם כפית סודה לשתיה בהשרייה וחצי כפית בבישול)
בישלתי את החומוס בכלי שנקרא Crock Pot שמייצר חום נמוך לבישול ממושך….דומה לפלטה של שבת. הבישול ארך כחמש שעות והבית התמלא בריח טוב של חומוסיה….ידעתי שאני בדרך הנכונה…
בסוף הבישול, לקחתי חומוס אחד ומעכתי אותו בין שתי אצבעות….הוא נמעך בקלות למחית…
את החומוס טחנתי בהתחלה לבד בלי כלום….ואז הוספתי את הטחינה לאט תוך כדי טחינה….ואז הוספתי מי בישול וחצי לימון סחוט….ומלח כמובן…
התוצאה היתה פשוט מדהימה…. המרקם רך וקטיפתי והטעם היה כלכך עשיר…יכולתי להרגיש ממש את הטעם של החומוס בלי שהטחינה השתלטה על הטעם….
החומוס אפילו היה טיפה מתקתק…כמו בחלק מהחומוסיות הטובות בארץ…
אני יכול לספר ששני כוסות גרגירים כבר נעלמו ואני כבר משרה את הסיבוב הבא 😉
8 בספטמבר 2017 ב-18:43 //
חברים, אני לא יודע מי אתם ומה אתם, אבל זה שרשור הטוקבקים החמוד ביותר שנתקלתי בו מימיי, בכל נושא שהוא. אותו הכנ"ל לכותב המתכון. התחלנו עכשיו עם הבישול, מקווה שיעבוד.
8 בספטמבר 2017 ב-21:43 //
בהצלחה מתן, ברוך הבא לכת החומוס הסודית 😉
שאלה לכולם/לאבו שוקרי – אני אמנם ירושלמי אבל הסתובבתי היום בשד' ירושלים ביפו בנסיון למצוא חומוס מהזן הבולגרי וקיבלתי תשובות שנעו בין "חסר בכל הארץ" לבין "אין כי אף אחד לא קונה את זה". היש אמת בדבר? מלבד זאת אוזני קלטה שיש ברקע איזה סכסוך רציני עם המשווקים של טחינת אל-ארז, שכנראה נמכרת לחנויות בסכום מופרז ולכן חלקן מוכרות עכשיו רק טחינת "היונה" האדומה (שבעיניי היא הטחינה המושלמת ביותר לחומוס עלי אדמות). מעניין.
8 בספטמבר 2017 ב-21:56 //
הטיפים שלי:
1. לטחון את החומוס בלי שום, בלי לימון ובלי כמון. רק גרגרי חומוס, מלח ומעט מלח לימון.
2. להשתמש בטחינת "סמל היונה" האדומה, ביחס של 1/3 טחינה + 2/3 גרגרי חומוס.
3. לא להתרגש מדי אם הגרגרים מתפרקים בבישול. התוצר הסופי עדיין אגדי.
4. אני לא סגור על זה, אבל נראה לי שסודה לשתיה בשלב ההשריה עוזרת.
אני הכנתי תמיד עם גרגרים מזן "הדס". בחומוסיות אני הכי אוהב את החומוסיות של עכו, אחריהן את של ירושלים וכמו בכל מה שקשור במסעדות, אלה של יפו עמוק בתחתית.
14 בספטמבר 2017 ב-14:04 //
eri.
אני מכין חומוס שנים רק עם הזן הבולגרי, ואף פעם לא מצאתי ביפו חומוס בולגרי. אולי בלוינסקי שגם שם כבר אין. חלק מהסוחרים שם שמים שלט: חומוס בולגרי, שזה בעצם חומוס הדס(אתמול הייתי שם). לצערי זה זן נדיר יחסית להדס הנפוץ ביותר. אבל יש מחסן מזון בשם "אסיה" שיושבים באזור מחנה צריפין ליד המפעל של מחלבות גד- אצלם כמעט תמיד יש חומוס בולגרי בשקים של 5 קילו. לפעמים הם מביאים מחברת סוגת בשם "חומוס דביר".
לגבי טחינת אל ארז: זה נכון שהרבה ספקים וחנויות התרעמו על המחיר הגבוה שלהם. אחד מסיטונאי המזון הגדולים אמר לי פעם שהוא הפסיק לקנות מהם בגלל המחיר הגבוה (אבל לאחרונה חזר לקנות מהם). הם באמת מגזימים. אין שום סיבה שהם יהיו יותר יקרים מטחינות מעולות כמו "סמל היונה" (הכי טובה ביקום מבחינתי) , "הנסיך" (טחינה מצויינת שדי זולה ביחס לשאר הטחינות) הר ברכה, "אל הילאל" המצויינת מאום אל פאחם, ושאר הטחינות משכם.
15 בספטמבר 2017 ב-13:20 //
בולגרי כל השנה אצל חבשוש החלוצים 18 ת"א.
הטחינות משכם מלאות בעופרת אשר חודרת בתהליך ריסוק השומשום.
"אל ארז" בגלל המיכשור המודרני לא סובלת מהבעיה.
רוב החומוסיות משתמשות בה , איזה הוכחה נוספת צריך.
15 בספטמבר 2017 ב-14:27 //
יורם, יש לך איזה מסמך או הוכחה או בדיקת מעבדה לגבי עופרת בטחינות משכם? ואיך קבעת שרוב החומוסיות משתמשות באל ארז?? דווקא בבדיקה שעשו בכלבוטק, טחינה "סמל היונה" שמיוצרת בשכם יצאה בין הטובות.
17 בספטמבר 2017 ב-12:46 //
מסכים עם קובי – יורם, אתה לא יכול לפרסם האשמה גורפת כזו בלי לתמוך אותה במסמכים או עדויות. אני בכלל לא בטוח שהמכשור של אל ארז מתקדם יותר משל קראוון, סמל היונה או הגמל.
18 בספטמבר 2017 ב-18:20 //
איך אפשר להשוות בין מפעלים מימי הטורקים ברמת היגיינה אפס , למפעלים מודרניים עם ציוד חדש ומשוכלל .
בעניין העופרת , כנראה זה בשל העובדה שהם משתמשים באבני ריחיים מבזלת.
22 בספטמבר 2017 ב-22:18 //
מתכון מעולה! מנסיון עם טחינה הר ברכה יצאה לי הכי מוצלח. הרבה יותר מאשר עם אל ארז
3 באוקטובר 2017 ב-18:38 //
בעניין טחינה: לאחרונה השתנה העיצוב של הצנצנת של "טחינה ירושלים" המצוינת, המצויה דרך קבע על מדפי השופרסל. גם שם המותג השתנה ל"בראשית". לעניות דעתי גם הטעם השתנה, לא לטובה. האם מי מחובבי הטחינה הזו חש בשינוי ויכול להסבירו?
5 באוקטובר 2017 ב-08:11 //
אז ככה. הגעתי לראשונה בחיי לחומוס חליל ברמלה. הזמנתי את החומוס. טעמתי והתמוגגתי – מדובר אחת לאחת בחומוס שאני מכין על פי המתכון המהולל כאן. אחת לאחת. עם זן הדס, עם הרבה סודה לשתיה בהשריה, ללא שטיפה וועם טחינה סמל היונה האדומה (אני שם שליש טחינה/שני שליש חומוס), כפי שהמליץ אבו שוקרי המקורי אם רוצים להגיע לחומוס כמו של חליל.
כשסיימתי להתמוגג ולהתלהב שאני מכין לבד בבית חומוס בדיוק כמו באחת החומוסיות הטובות בארץ, הזמנתי את המשוואשה. וואי וואי וואי. לא רוצה להשוות משוואשה לחומוס, אבל זו בהחלטה המשוואשה/מסבאחה הכי טובה שאכלתי בחיים.
אבו שוקרי המקורי – אתה מפרגן לנו מתכון?
8 באוקטובר 2017 ב-13:14 //
אני אישית לא מת על החומוס בחליל. קצת מימי לטעמי. אבל המסאבחה (משוואשה) שלו? וואי וואי. היא עוד תביא שלום במזרח התיכון. אין דבר יותר טעים מזה בכל העולם.
9 באוקטובר 2017 ב-23:45 //
חברים יקרים ,אין צורך להשרות שעות חומוס ואחכ לבשל אותו הרבה זמן ולחכות שיתקרר וכו וכו…
גליתי משהו מדהים , לוקחים חומוס מוכן בקופסת שימורים של מאסטר שף (תוצרת איטליה ,ללא חומרים משמרים ) קופסא עולה היום 5 שקלים במבצע , מוסיפים טחינה גולמית, מעט מים ואת כל התבלינים כמו במתכון ויוצא חומוס כמו של פינתי.
הכנתי מספר פעמים והטעם חלומי…בדוק!!!
10 באוקטובר 2017 ב-03:10 //
חומוס מקופסת שימורים? תראה, בטוח שהטעם יהיה הרבה יותר טוב מאשר של חומוס מהסופר, אבל הטעם בטח לא יגיע לרמה של חומוס שהשרית ובישלת בעצמך מגרגרים טובים. הכל יחסי בחיים. החומוס של פינתי הוא חומוס בינוני ולא יותר מזה, ממש לא מתקרב לרמה של ליגת העל של החומוסיות. המתכון כאן מכוון (וגם מגיע) לשם.
10 באוקטובר 2017 ב-10:59 //
שלום לכולם , מישהו מוכן להסביר ההבדלים בין בולגרי להדס , אני מבין שבחומוסיות משתמשים בשניהם.
11 באוקטובר 2017 ב-21:41 //
קופסת שימורים זה רעל תעשייתי
12 באוקטובר 2017 ב-05:40 //
חומוס משימורים זה פשע לחומוס ואין סיכוי שהטעם שלו מגיע אפילו לכיוון של חומוס אמיתי – מניסיון.
המתכון כאן פשוט מעולה…. אני מכין חומוס פעמיים בשבוע והחברים שלי עומדים בתור כדי לאכול אותו.
בזמן הבישול הבית מתמלא בריח של חומוסיה….מה שהופך את החוויה לעוד יותר כייפית.
13 באוקטובר 2017 ב-15:51 //
מישהו יודע אם ניתן להעלות תמונות פה וכיצד?
13 באוקטובר 2017 ב-21:23 //
חברים. כל כך כיף לראות את התגובות שלכם למתכון הזה. אז אני מוסיף את החוויה האישית שלי לכל הסיפור הזה:
1. השתמשתי בגרגירים בשקית, אין לי אפילו מושג איזה סוג. (אריזת אלמוכתאר). לא היה לי מושג מה הכוונה שלהם ב"ספל" בכמויות אז השתמשתי בכוס גדולה וחצי. אמורים להיות כ-400 גרם.
2. השריתי אותם עם מלח גס בתחתית הסיר למשך כ-24 שעות.
3. בישלתי עם סיר לחץ, שום ובצל, למשך שעה וללא סודה לשתיה, יצא מעולה
4. בהעדר מעבד מזון, השתמשתי בבלנדר, הכנתי אותם בשתי פעימות, הייתי צריך לעשות שלוש כאלה כי בשניה המנוע של הבלנדר התחיל להריח שרוף כי כנראה הכמות הייתה גדולה עליו. ובגלל הקושי הזה עשיתי אותו פחות סמיך. יצא כמו שאני אוהב.
5. השתמשתי בטחינה קרואן (הטחינה עם היונה, למי שלא יודע).
6. הוספתי שן שום טרי (לא מבושל) לבלנדר, כי אני מאוד אוהב שום באוכל שלי, אבל כנראה שהייתי צריך להמעיט בכמות.
7. השתמשתי בשניים וחצי לימונים קטנים. גם כאן היה מקום להשתמש בפחות.
בסה"כ יצא חומוס מעולה, הרבה יותר טעים ממה שאכלתי בכל החומוסיות למיניהן לטעמי. ועכשיו, כמו שאומרים, עם האוכל בא התאבון, אני אמשיך לנסות עד שאקבל את הטעם שאני הכי אוהב.
תודה לכם על המתכון וכל הטיפים.
19 באוקטובר 2017 ב-20:24 //
אני מזועזע חומוס מקופסת שימורים???!! זה חילול חומוס בדרגה הגבוהה ביותר!! בזמנים קדומים היו סוקלים באבנים על כך. סצינת הסקילה במונטי פייטון מבוססת על מקרה אמיתי של מתיוון שנתפס מחמס מקופסת שימורים. לאן הגענו?
27 באוקטובר 2017 ב-10:52 //
יש חומוס בולגרי בגרעיני עפולה צמוד לאושר עד בפתח תקווה,הכנתי פעמיים ויצא פצצה 🙂
6 בנובמבר 2017 ב-05:38 //
הכנתי פעמיים לפי המתכון הזה:
בפעם הראשונה עקבתי אחריו בדיוק למעט העובדה שהשתמשתי ב״הדס״ ולא ״בבולגרי״ והאמת שגם הטחינה שהשתמשתי בה הייתה גנרית למדי (אחת כזאת ממותגת שופרסל, לא מכבד אני יודע אבל זה מה שהיה). השרתי עם בצל ושום וטחנתי את השום יחד עם החומוס, הוספתי מעט כמון, טחינה והיה מרהיב.
בפעם השניה השתמשתי "בבולגרי" (תודות לחבשוש האגדי מלוינסקי), שדרגתי את הטחינה לבארכה, השרתי ליום וחצי ויתרתי על ירקות בבישול ולא הוספתי שום בטחינה, לסיכום – אכזבה. יצא כמעט חסר טעם, ורוב הטעם שהיה שם היה מימי.
עכשיו אני צריך לנסות לבדוק מה מהדברים שינה את הטעם – אני חושד בגרגירים ואולי שמתי יותר מדי מים (למרות שהחומוס לא מימי, רק הטעם שלו כזה מימי.. אם אתם מבינים למה אני מתכוון). או אולי יותר מדי טחינה?
אני אחזור לבשל אותם עם ירקות שורש ואוסיף חזרה את השום.
המלצות לפני שאני עובר לשעועית לימה?
18 בנובמבר 2017 ב-19:25 //
אני מסכם: לקח הרבה דם, יזע, דמעות וייאוש אבל בסופו של דבר הצלחתי להגיע למתכון מנצח על בסיס המתכון כאן. מאז שהגעתי לתואצה הסופית אני מתבאס לשבת בחומוסיות, כולל חומוסיות מיתולוגיות של ערבים, כי החומוס שאני מכין בבית פשוט יותר טרי ויותר טעים. לא ייאמן ואני בקושי מאמין לעצמי, אבל זה נכון.
הטיפים שלי:
1. לא לפחד מסודה לשתיה.
2. לא להתרגש מגרגרים שמתפרקים.
3. זן הדס הרבה יותר טעים מהבולגרי.
4. לא לוותר על תטבילה לצד החומוס.
18 בנובמבר 2017 ב-19:40 //
ארי – להדס יש טעם מתקתק וזה דבר שאפשר לקחת אותו לכל מיני מקומות. יש בעלי חומוסיות שמעדיפים אותו, ויש כאלה שמעדיפים לעבוד עם זן זהבית שנמצא איפשהו באמצע הדרך בינו לבין הבולגרי. עם הבולגרי הכי קל לעבוד והקליפות שלו דקות מאד.
19 בנובמבר 2017 ב-05:36 //
אחרי מאמצים רבים סוף סוף קיבלתי משלוח של חומוס בולגרי (אני גר בארה"ב) והיום עשיתי את החומוס. וואו הגרגירים האלה ממש קטנים… תמיד חשבתי שהדס הם קטנים אבל הזן הבולגרי הרבה יותר קטן.
בישלתי במשך שעה וחצי ואכן הקליפות בקושי נראות לעין. הן מאוד דקות ואלה שיורדות הן ממש קטנות
הפעם בישלתי את זה עם רבע בצל וארבעה גזרים גמדיים. גם הוספתי קמצוץ של כמון וחצי כפית שמן זית בבישול.
את הטחינה הכנתי עם מים, לימון ומלח אבל דילגתי על השום הפעם.
טחנתי לאט ותוך כדי הוספתי את הטחינה שהכנתי….
המרקם יצא קטיפתי ואוורירי. הטעם יצא טיפה יותר מתקתק, אולי הייתי צריך להשתמש רק ב 2-3 גזרים גמדיים אבל עדיין מרגישים את הטעם והריח של החומוס.
בסיבוב הבא אני אנסה לעקוב בדיוק אחרי המתכון פה….
בתאבון
19 בנובמבר 2017 ב-11:25 //
כן, מומלץ לעקוב אחרי המתכון.
אין צורך להכין את הטחינה, אלא משתמשים בטחינה גולמית. מצד שני מוסיפים גם מים ולימון, אז אולי זה אותו דבר (על משקל, הכל מתערבב בבטן).
הדבר היחיד שאני עושה שונה מבמתכון זה להוסיף שום כתוש במעמד טחינת החומוס. משהו כמו חצי שן לכל מנת חומוס. אחרת הטעם טיפה משעמם אותי.
19 בנובמבר 2017 ב-12:47 //
עדיף להשתמש בטחינה גולמית כי כשהגרגרים מרוככים לגמרי הם מכילים הרבה מים. שימוש בטחינה מוכנה (טחינה+מים+לימון) מתאים במתכונים שבהם הריכוך של הגרגרים הוא חלקי, אבל אז המרקם הסופי שמתקבל הוא פחות חלק והחומוס קשה יותר לעיכול.
19 בנובמבר 2017 ב-16:48 //
מהיום החלטתי לגלות לכם את הסוד של המשפחה שלי של החומוס של הטעם המיוחד
פה קוראים לזה הטעם החמישי אצלנו זה נקרא "סוכר חום"
תכינו תטעמו ותגידו
26 בנובמבר 2017 ב-07:13 //
עשיתי לפי ההוראות.
קיבלתי פידבק שחסר קצת שום אבל בקטנה. מה שלי הפריע שהחומוס יצא קצת נוזלי ולא טחנתי הרבה בכלל.. איך אפשר להימנע ממרקם נוזלי או לחילופין להסמיך אותו?
26 בנובמבר 2017 ב-12:02 //
לא כדאי לטחון את החומוס עם שום אם לא מגישים אותו בתוך כמה שעות. אם מחכים יותר מזה אז טעם השום משתלט. הפתרון הפשוט הוא להוסיף שום בהגשה, ולזה נועד מה שמכונה "רוטב שום לימון".
המרקם הנוזלי הוא או בגלל שיש יותר מים או בגלל שיש פחות מדי טחינה. בניגוד למה שאפשר לחשוב, הוספת טחינה מסמיכה את החומוס, לא מדללת אותו. בכל מקרה, בסיום הטחינה החומוס מתקבל נוזלי יותר ממה שיהיה אחרי שיעמוד שעתיים במקרר.
26 בנובמבר 2017 ב-18:38 //
בהמשך למגיב "חדיף" שהמליץ על סוכר חום, ממליץ להוסיף כפית סוכר, בערך שטוחה למתכון. טיפ שקיבלתי מחבר טבח. וזה באמת משדרג את טעם החומוס. הסוכר כאילו "פותח" יותר את טעם החומוס, ונותן איזון טוב בין המלח ללימון
27 בנובמבר 2017 ב-08:53 //
באיזה שלב מוסיפים את הסוכר?
27 בנובמבר 2017 ב-08:55 //
אבו שוקי המקורי,
הכנתי תטבילה, עדיין היו טענות לגבי המחסור בשום בחומוס עצמו (לא כולם אוכלים חריף)
הוספתי קצת יותר טחינה מאשר במתכון, נוזלים הוספתי רק כשראיתי שהבלנדר נאבק בטחינה וגם ההוספה לא הייתה רבה, 1/8 נוזל בישול
27 בנובמבר 2017 ב-22:01 //
את הסוכר מוסיפים בזמן הטיבול של המלח והלימון. עד שמגיעים לטעם הרצוי
28 בנובמבר 2017 ב-00:49 //
הוספת סוכר לחומוס זה לא חדש. כמה חומוסיות עושות את זה.
28 בנובמבר 2017 ב-00:52 //
אבו אבו – אם יצא דליל אז היו יותר מדי מים או פחות מדי טחינה, אין עוד אפשרויות. יותר מדי מים יכולים להגיע גם מגרגרים שספחו הרבה מים מסיבות כאלו ואחרות – תלוי בגרגר, בזמן הבישול ועוד. בכל מקרה, תמיד אפשר להוסיף קצת יותר טחינה.
לגבי השום – תוסיף שיני שום לסיר הבישול. מעט מאד חומוסיות טוחנות את החומוס עם שום, מהסיבה שהסברתי. ותזכור שבד"כ כשאנשים אומרים מה הם חושבים שחסר להם בחומוס הם טועים.
28 בנובמבר 2017 ב-08:36 //
החומוס בושל עם שום
29 בנובמבר 2017 ב-04:13 //
התחלתי בניסוי 🙂
מה נותנת ההשריה עם מלח גס?
למה דווקא מלח גס? אפשר רגיל?
3 בדצמבר 2017 ב-23:26 //
המתכון הזה הציל אותי!
עברתי לאחרונה לאנגליה לכמה שנים לצרכי עבודה (פוסט דוקטורט). לאחר שחוויתי את איכות האוכל הגרועה ואיכות החומוס הלחלוטין מזעזעת כאן (איך הם מעזים לקרוא לדבר הזה חומוס?) נתקלתי בבלוג הזה והחלטתי להכין חומוס בעצמי. בהתחלה הייתי מודאג מסוג גרגירי החומוס מכיוון שעד כמה שאני מצליח לראות בעין כל הגרגירים שמוכרים כאן מאותו הסוג ובשום מקום לא כתוב איזה סוג זה. אז בלעתי את הפרפקציוניזם וקניתי מה שיש. יצא חומוס מדהים כבר בניסיון ראשון! איכות של חומוסיה, לא יאומן!
עקבתי בדיוק אחרי המתכון שרשום כאן למעט הבצל שנכנס גם הוא לפוד פרוססור כי פשוט לא ניתן להפריד אותו מכל השאר לאחר הבישול… שמתי לב שהטיבול מלמעלה מאוד חשוב. אני שם באמצע שמן זית ומסביב צנוברים קלויים ופפריקה וזה מוסיף מאוד לטעם. בהמשך אנסה טיבולים אחרים, אשמח לעצות.
נכון לעכשיו אני מכין כוס גרגירי חומוס פעמיים בחודש, מחלק את מה שיוצא מהסיר, לפני שלב הפוד פרוססור, ל-4 ומקפיא (הייתי מכין יותר אבל הפריזר קטן מידי).
זהו, אני מסודר מבחינת חומוס עד שאחזור לארץ.
5 בדצמבר 2017 ב-17:06 //
רועי, פשוט תחפש את הגרגירים הכי קטנים. ככל שזה קטן זה יותר טוב
15 בדצמבר 2017 ב-20:16 //
איזה כייף לקרא ולהרגיש שאחד עוזר לשני . כל הכבוד . אני ממש נהנה לקרא ומהביחד שלכם . טיפ שאני קיבלתי הוא : לבשל נגיד קילו עם כף סודה לשתיה , לערבב כל חמש דקות , ולהוציא את הקצף הלבן , ואחרי ארבעים דקות בערך להוסיף מלח ולבשל עד שהגרגרים רכים אך לא מידי , לא לעשות חומוס מגרגרים חמים לקרר אותם לפני . אני מחר הנסה ונראה ))))) שבת שלום לכולם באשר אתם .
18 בדצמבר 2017 ב-09:07 //
הכל בסדר עד המלח , בשביל מה המלח , מיותר לחלוטין .