מתכון לחומוס אמיתי
כדי להכין חומוס ביתי טוב לא צריך יותר ממתכון וקצת אימון. מתכון החומוס שלנו, פרי פיתוח של שנים (כולל חילוץ טיפים מבעלי חומוסיות), נוסה ושופר על-ידי רבבות קוראי הבלוג. זהו מתכון פשוט ומדויק, ממנו תוכלו להמשיך ולהתפתח לפי טעמכם האישי. אתם מוזמנים להוסיף טיפים ועצות משלכם בתגובות.
שוקי גלילי
פרסום ראשון: 12/8/2006 | עדכון אחרון: 5/5/2022
בשביל להכין חומוס טוב צריך קצת יותר ממתכון – אבל אין ספק שמתכון מוצלח הוא התחלה טובה, וזה בדיוק מה שאנחנו מציעים כאן.
ב-16 השנים האחרונות הצליח כותב שורות אלה להסתנן ללא מעט מטבחים של חומוסיות, ולחלץ אי אלו סודות מקצועיים. אבל הסוד האמיתי הוא ברגש, שמתפתח מתוך ניסוי וטעייה – כי אין תחליף לקשר הבלתי אמצעי של הרוח והחומר במלאכת היצירה של חומוס מעולה. אבל לפני כן צריך מתכון.
הכנת חומוס: היסודות
כדי להכין "סתם" חומוס טוב כל מה שצריך זה להשתמש בחומרים טובים ולהקפיד על שיטת ההכנה. נושא הכמויות הוא לא טריוויאלי – הן משתנות מהכנה להכנה, בהתאם לאינספור גורמים כימיים, פיזיקליים, אקלימיים וטרנסנדנטיים – אבל עם הזמן תפתחו את ה"רגש" ותגלו שזה הולך הרבה יותר בקלות.
עדיין מרגיש לכם שחסר משהו? תוסיפו עוד טחינה. שתי הטעויות הנפוצות בהכנת חומוס הן: א) בישול לא מספיק וב) מעט מדי טחינה.
חומוס שהוכן נכון יהיה לא רק טעים, משביע ובריא, אלא גם לא ישאיר אתכם כבדים אחרי האכילה ולא יגרום לכם להתנפח. לשם כך חשוב להקפיד על ההשריה, לשטוף היטב את הגרגרים לפני ואחרי שמשרים, ולבשל במים נקיים. סודה לשתייה, בניגוד לחשש המקובל, כן מקצרת את זמן הבישול ולא פוגעת בטעם – בתנאי שלא תגזימו. יאללה, לעבודה – מתכון הבית לחומוס לפניכם:

מתכון לחומוס ביתי אמיתי
המצרכים
ל-1 ק"ג חומוס / 4 מנות בגודל בינוני-גדול
- 350 גרם גרגרי חומוס מזן קטן (בולגרי או זהבית)
- לפחות 2/3 כוס טחינה גולמית מאיכות טובה (אפשר להוסיף עד פי שניים מזה)
- מיץ סחוט מלימון אחד – או – 3/4 כפית מחוקה מלח לימון
- 1 בצל קטן-בינוני (אופציונלי)
- 3-4 שיני שום
- 1/3-1/4 כפית כמון
- כפית סודה לשתיה
- 1/2 כפית שטוחה מלח
- להגשה: שמן זית, פטרוזיליה, קצת סומאק או פפריקה בשביל הצבע
אופן ההכנה
בקצרה:
- מפזרים את הגרגרים על צלחת גדולה, בוררים ומוציאים כל מה של צריך להיות שם.
- שוטפים היטב ומשרים ללילה עד יממה.
- שוטפים שוב ומבשלים עם הרבה מים וכמה שיני שום כשלושת רבעי שעה.
- מוסיפים מעט סודה לשתייה ומבשלים עד להתרככות מוחלטת. מקררים,
- מסננים וטוחנים למרקם דייסתי.
- מוסיפים בהדרגה את הטחינה, המלח, הלימון/מלח לימון ומי בישול אם צריך לדלל.
- מכניסים למקרר לשעתיים לפחות.
פחות בקצרה:
א. בוררים ומנקים היטב את החומוס: מפזרים על מגש או צלחת גדולה, מוציאים אבנים, גרגרים פגומים, שברי ענפים וכו'. אל תתפשרו: הוציאו כל גרגיר שלא נראה לכם. בסיום הניקוי שוטפים היטב מספר פעמים, עד שהמים שקופים ונקיים לגמרי (כשמכינים כמות גדולה אפשר לעשות כמו בחומוסיות: קודם להשרות ואחר-כך לברור. זה קל ומהיר יותר).
ב. משרים את החומוס למשך הלילה בהרבה מים (2-3 ליטר). בתחתית קערת ההשריה מפזרים כמה כפות של מלח גס. בקיץ כדאי להכניס את קערת ההשריה למקרר אחרת הגרגרים עלולים להחמיץ. בחורף אפשר להשאיר בחוץ. בבוקר שוטפים היטב, ומשרים לעוד מספר שעות במים נקיים. אם אתם מעדיפים את החומוס שלכם במרקם חלק במיוחד אפשר להמשיך להשרות ולשטוף עוד, במשך יממה ואף יותר.
ג. שוטפים את הגרגרים היטב, מסננים ומכניסים לסיר עם מים נקיים בגובה של כ-5 ס"מ מעל לגרגרים. מוסיפים לסיר את שיני השום ואת הבצל (אפשר לוותר על הבצל ואפשר לשים יותר שום או להוסיף ירקות אחרים. הירקות שמוסיפים לסיר הם לעיתים קרובות ה"סוד" של החומוס האהוב עליכם. בגדול: גזר, בטטה או שורש פטרוזיליה, בכמות קטנה. הבצל מעניק מתיקות עדינה שיש שמחליפים במעט סוכר).
ד. מבשלים את החומוס ללא מלח – מביאים לרתיחה, מקטינים קצת את האש ונותנים לגרגרים להתבשל כשלושת רבעי השעה, עד שהם מתרככים מעט. מוסיפים את הסודה לשתייה ומבשלים עד להתרככות מוחלטת של הגרגרים. מוסיפים מעט מלח ומבשלים עוד קצת.
(הסודה לשתייה תאיץ את התרככות הגרגרים. אפשר לוותר ולספוג את זמן הבישול הארוך משמעותית, שלא לומר נצחי, אבל אין באמת סיבה. עם הסודה לשתייה משך הבישול עד להתרככות מוחלטת הוא כחצי שעה נוספת עד שעה וחצי, בהתאם לסוג הגרגרים וגילם, משך ההשריה ועוד. עם סיר לחץ אפשר לקצץ משמעותית בכמות הסודה וזמן הבישול ירד לחצי או פחות – רק הקפידו לכסות אחרי קיפוי הקצף כמוסבר להלן).
במהלך הבישול יש לערבב את תוכן הסיר בכף, לקפות את הקצף מפני המים, ואיתו גם את הקליפות שצפות. אם הקליפות עקשניות במיוחד (בעיה בעיקר עם גרגרים גדולים) ולא עוזבות את הגרגרים אתם יכולים לעשות מה שהיו עושות הסבתות של חלק מאתנו: להוריד מהאש (כן, באמצע הבישול), לסנן, לשטוף במים קרים ולעסות קצת את הגרגרים בידיים. בתהליך הזה וכשתחזרו לבשל אותם, יצופו על המים הרבה קליפות – איספו אותן באמצעות מסננת קטנה וזירקו לפח – או שאתם יכולים פשוט לוותר על כל זה. אם יש לכם מעבד מזון טוב ואם תשתמשו בגרגרים קטנים ותבשלו אותם היטב, תקבלו חומוס חלק מאד גם בלי להוריד קליפות.
ה. כשגרגרי החומוס נמעכים בקלות (ממש בקלות) בין שתי אצבעות, הם מוכנים. המהדרין מסירים את הקליפות, גרגר אחרי גרגר, אבל זה הרבה עבודה. אם רוב הקליפות כבר צפו וסולקו או התפוררו זה די מיותר ובזנים קטנים (ע"ע הזן הבולגרי) הקליפות נוטות להתפורר ולהיעלם.
ו. מניחים לסיר להתקרר ומכניסים למקרר למספר שעות. לאחר מכן שופכים את גרגרי החומוס (עם שיני השום, בלי הבצל) וחלק מהנוזלים שנשארו למעבד מזון וטוחנים במשך כשתי דקות עד לקבלת מרקם דייסתי. אם העיסה נראית סמיכה מדי מוסיפים מעט נוזלים מהסיר.
ז. מילה לא יפה.
ח. מוסיפים קצת טחינה גולמית ומפעילים את מעבד המזון לעוד שתי דקות בעוצמה נמוכה. מוסיפים את שאר הטחינה הגולמית וממשיכים לטחון. מוסיפים בהדרגה את המלח, הלימון/מלח לימון והכמון. לא הכל בבת אחת – חשוב מאד להיזהר מתיבול יתר.
ט. אחרי ההכנה כדאי לאחסן במקום קר במקרר או לאכול מייד. החומוס צריך להיות מעט פחות סמיך ממה שאתם רוצים אותו, כי יש לו נטייה להתעבות ולהסמיך בקירור.
הגשה: אתם יודעים. על צלחת, עם שמן זית טוב ופטרוזיליה, קצת כמון וסומאק או פפריקה, גרגרים וכל מה שאתם אוהבים על החומוס שלכם. בתיאבון!
7 במרץ 2011 ב-14:10 //
מישהו יודע היכן ניתן לקנות חומוס בולגרי בירושלים?
תודה
8 במרץ 2011 ב-19:11 //
Yeap, Oded. That's actually exactly where I got tehine. A Bio store. And they even have a white tehina.
I am all set now. 🙂
10 במרץ 2011 ב-13:25 //
רנטה – שמעת פעם על סיסמת הפרסומת "תני לאצבעות ללך במקומך…דפי זהב"?
קבלי לינק לרשימת חנויות ברומא:
http://www.paginegialle.it/pgol/4-food%20market/3-Rome/l-2
באחת מהן, בטוח תמצאי.
בכל מקרה, את יכולה למצוא טחינה באיביי האיטלקי כמו זאת, הלבנונית:
http://cgi.ebay.it/700-GRAMM-TAHINI-TAHIN-TAHINA-SESAMPASTE-AUS-LIBANON-/380157365966
15 במרץ 2011 ב-01:12 //
Very good recipe. However I highly recommend to take the long path and cook the chickpeas without any shortcuts. It takes about 3 hours but it is well worth it.
I usually stop cooking when the chickpeas cracks in the middle. At this point they are flavorful and has the right softness.
Also I would grind them right after the cooking without washing. From my experience this is the best way to maintain most of the flavor.
15 במרץ 2011 ב-01:21 //
מתכון טוב
אני לא הייתי ממליץ לשתוף באמצע הבישול. הקליפות לא מפריעות וחשוב להמשיך את הבישול באופן רצוף
בנוסף אני מאוד ממליץ לבשל את הגרגרים ללא סודה. זה שווה את המאמץ בגלל הטעם.
מנסיוני טחינת כל המרכיבים מיד לאחר הבישול כשהגרגרים עדיין חמים מפיקה טעם הרבה יותר עשיר מאשר כשהם קרים.
16 במרץ 2011 ב-13:30 //
אהבתי את המתכון..ואת צורת ההסברה..תודה !!!
17 במרץ 2011 ב-09:45 //
לא מסכים עם אייל.
בלי סודה לשתייה הגרגרים אפילו הטריים ביותר, מעולם לא מגיעים לרכות הרצוייה אפילו יתבשלו יומיים.מעט סודה לשתייה "פותחת אותם" בלי לפגוע בטעם ובאיכות.
לעולם אין לטחון את הגרגרים כשהם עדיין חמים.כשהם עומדים חצי שעה לפחות הם משנים מרקם והופכים טעימים יותר.דומה לכלל שאין לחתוך בשר שרק יצא מהבישול אלא יש להמתין מעט.כמובן שאם מוסיפים את הטחינה לגרגרים החמים הטחינה נפגעת ,מתבשלת והופכת פחות טעימה.
18 במרץ 2011 ב-12:00 //
אפשר לדוג את הקליפות ( לאחר הסרת הקצף בכף ) באמצעות מזלג תוך כדי הבישול . אני מעדיף לצורך העניין בישול על פלטה ולא על גז וכך אפשר לעבוד עם המזלג בהסרת הקליפות בטמפרטורת בישול איטית ונינוחה > סוג של בילוי… אם אין לכם זמן להשקיע בחומוס שלכם > אז לכו תקנו את את המשחה שבסופר 🙂
ממליץ לפני שטוחנים את החומוס להפריד אותו באמצעות מסננת מהמים לכלי נוסף . במהלך טחינת החומוס לשפוך קצת מאותם המים אל תוך העיסה המתערבבת – ממש קצת – על מנת להוסיף דלילות ( לא יותר משתי כפות מי חומוס לטעמי האישי – אפשר לתקן תוך כדי טעימה )
18 במרץ 2011 ב-15:59 //
הכל נראה בסדר, תודה רבה על המתכון וההסבר הפשוט.
אך יש לי שאלה, מדוע לחכות שהגרגירים התקררו? חומוס חם טעים פי כמה וכמה מחומוס קר.
זה ברור שלא נחמם את החומוס לאחר הוצאתו המוגמרת ממעבד המזון, אזי כיצד ניתן לאכול אותו חם?
19 במרץ 2011 ב-00:11 //
כשרוצים שהחומוס יהיה חמים בהגשה מפזרים עליו גרגרים חמים. אבל במהלך ההכנה ועד להגשה הוא צריך להיות צונן ככל האפשר. טחינה גולמית רגישה מאד לחום וממילא כאשר טוחנים את החומוס במיקסר או מעבד מזון הוא מתחמם.
22 במרץ 2011 ב-15:51 //
בישלתי.
הקליפות נפרדו מהגרעינים.
הם לא צפו למעלה.
איך זה יכול להיות?
25 במרץ 2011 ב-14:06 //
כמה שפחדתי להכין חומוס ביתי… תודה רבה על המתכון!יצא מצויין וטעים להפליא. מעכשיו קשה לי להאמין שאי פעם נקנה חומוס קנוי.. 🙂
26 במרץ 2011 ב-15:44 //
אילון – לא עירבבת / היו בסיר מעט מדי מים.
4 באפריל 2011 ב-22:49 //
הכנתי את המתכון עם חומוס קפוא של סנפרוסט – ויצא נהדר!
חשוב מאוד לתבלן טוב, לא פחות מידיי ולא יותר מידיי!
13 באפריל 2011 ב-09:45 //
שאלה- למה לא להוסיף מלח בזמן הבישול? אשמח לקבלת הסבר. חוץ מזה תודה רבה על ההסברים והמתכון. מעולה.
25 באפריל 2011 ב-20:13 //
מצטרף לשאלה של רוניו – איפה אפשר למצוא חומוס בולגרי בירושלים?
בפעם שעברה השתמשתי בהדס, ואמנם יצא מעולה, אבל אם אפשר לחסוך את סאגת הקליפות זה יהיה מעולה. במיוחד אם מדובר בגרגרים שגם הטעם שלהם עדיף.
26 באפריל 2011 ב-00:34 //
יעל, מלח בזמן הבישול גורם לגרגירים להתקשות, וזה נכון גם לגבי קטניות אחרות.
8 במאי 2011 ב-00:35 //
אם מערבבים את הטחינה עם מים לפני השימוש
8 במאי 2011 ב-01:28 //
חנה – לא, מדובר על טחינה גולמית בלבד.
8 במאי 2011 ב-22:42 //
מעניין, תודה! למה להוסיף מלח גס למי ההשרייה? זה לא יפגע בריכוך הגרגרים?
אני מגיש עם רוטב שכולל מיץ לימון מעט מים שום כתוש ופלפל ירוק חריף קצוץ דק ומעל שמן זית ופטרוזיליה
9 במאי 2011 ב-00:11 //
ראשית ובעיקר: ברכות ומחמאות על האתר החשוב והמושקע הזה – אנחנו רואים בכל חומוסאי, באשר הוא, כאח ושותף גורל, גם אם הוא נמצא בצד השני, הקיצוני, של המפה החומוסית (וכפי שאסביר מיד, כנראה גם של המפה הגיאוגראפית ואולי אף הפוליטית).
אנסה לקצר: ידידי ואחי, אם אתה ככה, בנונשלאנטיות, בלי להניד עפעף, מוכן בטבעיות כזאת להזכיר את המילה "כמון" ביחד עם מה שאתה קורא "חומוס", אז יש רק אפשרות אחת: שאתה תל-אביבי או במקרה הטוב יפואי, שלא הסתובבת בהרבה חומוסיות ממזרח לנהר (הירקון), ובטח שלא הרחקת הרבה למקומות שמעל ל-100 מ' מעל פני הים. כי, ידיד ואחי, בירושלים ובגליל, ואפילו ברמלה לא שמעו על האופציה הזאת. ואם שמעו, שמעו בהשתאות שלא לאמר יותר מכך, כאומרים לעצמם: לך תבין מה אנשים יכולים להמציא (אגב, כמעט אותו כנ"ל לגבי פפריקה).
כשאני חושב על זה, אפילו המילה חומסיה – אני מהמר – הומצאה על-ידי מישהו ממערב לנהר, על ידי אנשים שגדלו בלי חומוס בכלל, עד שיפו ועלי קרוואן התחיל להיות אופציה (ונעזוב עכשיו איזה מן אופציה היא זו…). כשגדלתי בירושלים אכלנו המון חומוס בכמה וכמה מקומות ולאף אחד לא קראו, בעברית או בערבית "חומוסיה". נדמה לי ששמעתי את המילה הזאת פעם ראשונה כשהצצתי בעיתון "העיר" בשנות ה-80. בחיאת: עולם החומוס לא מתקיים רק (אם בכלל) בין הים לנהר (הירקון) !!!
עכשיו עוד דבר: למיטב ידיעתי, חומוס בולגרי הוא יפה כזה, לבן וגדול, אולי ה"בלונדינית" של הזנים. לעומת זאת תראה לי בנאדם אחד דובר ערבית שמתפרנס מחומוס ממזרח לנהר שלא יגיד שה-זן של החומוס הוא "עדס" (מבוטא עדאס, שפירושו למיטב ידיעתי "עדשים"). ואמנם זה זן קטן ושחום יותר, גדל בארץ, פחות סקסי למראה, אבל טעמו מרוכז ופיקנטי יותר. אבו שוקרי (המקורי) אומר קורא לזה זן שהוא יותר "מתוק". הוא גם אומר שיש הרבה וריאציות שלו. ואני אומר שלמרות ששנים אני קונה אותו, יש מוצלחים יותר ומצולחים פחות ועוד לא גיליתי את השיטה איך להשיג את היותר טעים.
האמת, כפוקד קבוע של אבו שוקרי (המקורי…) וכמה משכניו, אני יכול להעיד שכל פעם יש לחומוס, ובמיוחד לגרגרים, טעם קצת אחר. שזה מרגיע…, כי זה בדיוק מה שאני מרגיש כשאני עצמי מכין חומוס כבר 25 שנה.
ועוד הערה קטנה: לקרר את החומוס בשביל לטחון אותו גם נשמע לי רחוק ממנהגם של ממציאי החומוס וממשיכי דרכם. ההפך, מהסיר ישר למכתש. חומוס טרי בדרך כלל אומר שהוא בטמפרטורה פושרת, כי לא הספיק להתקרר.
עד כאן פניתי, סליחה אם יצאתי מתנשא, זה הכל בשם צדקת החומוס!
9 במאי 2011 ב-21:41 //
חומוס בירושלים – אפשר לקנות בשוק מחנה יהודה. אני ממליצה על זן שנקרא "הדס" לא קשה למצוא, יש בהרבה מן החנויות שם (חנויות תבלינים)
11 במאי 2011 ב-12:27 //
איתי…חומוס בולגרי הוא לא לבן וגדול(זה הספרדי).בולגרי הוא בצבע חום בהיר וקטן!!!!!.עם טעות כזאת כל הפוסט הארוך שלך אכן מריח מהתנשאות(מפי הסוס)ומעט הבנה.
13 במאי 2011 ב-18:16 //
סיגל, תודה על ההמלצה. כמו שכתבתי אני מכיר את ההדס ומשתמש בו. הוא די טוב, אבל כל השבחים שהולכים לבולגרי עושים אותי סקרן. נראה שפשוט קשה מאד למצוא אותו בעיר הקודש.
בתיאבון לכולם
14 במאי 2011 ב-23:13 //
קודם כל, כבר 3 פעמים הכנתי לפי המתכון לעיל- אז פשוט תודה. יצא טעים!
שאלה קטנה: איך אני גורם לקליפות לצוף? הן תמיד נדבקות/מתבחבשות/מתערבבות עם הגרגרים, וניסיתי לסנן, לשטוף, אפילו להפריד ידנית אבל זו עבודה לא יעילה כל כך.
האם יש שיטה לגרום לקליפות להיפרד בצורה יותר שיטתית? אם זה רק פונקציה של זמן, תגידו – אבל ניסיתי גם להגדיל את זמן ההשרייה, גם את זמן הבישול, לא בהכרח שמתי לב להבדלים.
יכול להיות שזה גם עניין של זנים של חומוס: לא בכל הפעמים עשיתי עם אותו סוג…
אשמח להצעות 🙂
15 במאי 2011 ב-12:50 //
האם משהו מהמומחים מכיר רוטב שמפזרים על החומוס ומכיר היטב את ההרכב שלו?
16 במאי 2011 ב-22:11 //
יצא מעולה שיחקת אותה!!! תודה 🙂
16 במאי 2011 ב-23:29 //
מצאתי יצרן טחינה שלא הכרתי בשם "סמדה" (שווא נח ב'מ'). הטחינה הזאת הכי דומה שאי פעם פגשתי לטחינת היונה אבל יותר עשירה, בערך באמצע הדרך בין טחינה זהב ליונה. מומלצת ביותר לחומוס ובכלל.
19 במאי 2011 ב-00:42 //
תודה רבה על המתכון המעולה!
23 במאי 2011 ב-16:19 //
היי… ישר כח על הרעיון לעשות 'פורום חומוס'..
מה העניין לשים מעט טחינה לערבב ואז את שאר הטחינה?..
התיבול לא יוצא לי משהו.. ואז אני מתחילה להוסיף: מלח, לימון, מלח לימון, כמון, עוד טחינה… ואז זה מתובל מדי…
יש למישהו עצה? (אני משתמשת בחומרים הכי איכותיים)
אגב, שמתי טחינה מלאה, זה סבבה, לא?
24 במאי 2011 ב-09:09 //
אני מכין חומוס עם גרגירים מזן הדס אותם אני קונה באחת מחנויות הטבע. ההמלצות שחוזרות כאן כל הזמן הן לגבי גרגרי חומוס מזן בולגרי. רציתי לדעת איפה אפשר לקנות אותם (תל אביב או גבעתיים)?
תודה
24 במאי 2011 ב-10:37 //
אפרת – טחינה מלאה לא כל-כך מתאימה לחומוס, וגם אין בה צורך כי גרגרי החומוס מכילים מספיק סיבים בשביל כולם. נסי לתבל את החומוס פחות, והשלימי בהגשה.
עמי – בשוק לוינסקי ישנם כמה סוחרים שמוכרים חומוס בולגרי.
25 במאי 2011 ב-17:11 //
לגבי החומוס הבולגרי יותר קל למצוא אותו בחיפה ובעכו ואפשרי גם בלוינסקי זו הסיבה שהחומוס בחיפה ועכו שונה מהחומוס הירושלמי מכיוון שמאות שנים לצפון מגיעים הגרגירים הבולגריים והתורקיים ולירושלים המצריים והסעודים
29 במאי 2011 ב-05:12 //
איך שומרים לאורך זמן במקרר
9 ביוני 2011 ב-01:10 //
שמוליק – זהו, שלא שומרים לאורך זמן במקרר. אם משתמשים בכלים נקיים (חד פעמיים, או כלים שנוקו היטב ועוקרו באמצעות שטיפה במים רותחים), מאחסנים בעומק המקרר, ולא פותחים עד האכילה, החומוס יכול להישאר טרי וטעים במשך יומיים-שלושה ואפילו קצת יותר. בכל אופן, עדיף להקפיא חלק מהגרגרים המבושלים ובעת הצורך להפשיר ולהכין מאשר להכין כמות גדולה ולאחסן במקרר.
9 ביוני 2011 ב-15:24 //
האם אפשר להכין חומוס מקופסאות שימורים
9 ביוני 2011 ב-16:40 //
אפשר אבל לא כל-כך כדאי.
10 ביוני 2011 ב-04:18 //
יש לי חדשות לכל האוכלי החומוס והטחינה בעולם.אני חי באתיופיה מזה שבע שנים.שנתיים בגידול שומשום.וארבע שנים ביצור טחינה.אני מניח של 99אחוז אין מוסג איך השומשם גדל.בואו נתחיל עם זה
.שטחינה טובה מתחילה בשומשום.ישנן למעלה מעשרות סוגי שומשום בעולם.ולמי שלא יודע השומשום האתיופי הכי מתאים לטחינה,בגלל האחוזי שומן שיש בו.המפעל שאני מיצר את הטחינה נמצה כמעט בשדות השומשום.יש ילדה בת חמש ולכל שפי הטחינה.עם כל ההמלצות.חם.קר.כמון.מלח.וכו.הטחינה שהיא מכינה לי הכי טעימה בעולם.בלי לפגוע באף אחד.ולא תאמינו.המתכון בהמשך.אילן
10 ביוני 2011 ב-21:52 //
חומוס בירושלים :
ממליצה על החנויות תבלינים האתיופיות בשוק מחנה יהודה, אני לא מבינה בזני חומוס אבל יש שם גם חומוס קטן וחום (בולגרי?) – במיוחד החנות ברחוב השזיף או השקד, לא זוכרת בדיוק…
10 ביוני 2011 ב-23:53 //
קצחית – החומוס הבולגרי הוא בגוון חום בהיר, אבל יש הרבה זנים קטנים. בהודו נפוץ במיוחד זן שאינני יודע את שמו שגם הוא קטן וכהה וכמובן שאיננו מתאים להכנת ממרח.
אגב, שמך מזכיר לי את סדרת הטלוויזיה "קצח מאדום לשחור".
11 ביוני 2011 ב-10:35 //
וואו כל הכבוד על המתכון, כתיבה נהדרת, ממש מרגישים שאתה לא סתם רושם מתכון לחומוס, פשוט מרגישים את הלב שלך בהעברת המתכון, חומוס עושים באהבה…
אני לא נתקל בהעברת מתכונים באינטרנט בצורה כה נפלאה.
יישר כוח ותודה רבה!
ניר
14 ביוני 2011 ב-18:51 //
חשבתי על רעיון איך להפטר (כמעט) מכל הקליפות. לא ניסיתי עדיין אבל מתכנן לנסות הסופש. פשוט למעוך את כל הגרגירים אחרי הבישול עם מועך פירה לדוגמא, ואז להעביר הכל דרך מסננת דקה מספיק כדי שהקליפות לא יעברו.
מישהו ניסה?
14 ביוני 2011 ב-20:07 //
לכל אלו המנסים להיפתר מקליפות הגרגירים הינה שתי אפשרויות:
1. להוציא כל פעם כמות קטנה של גרגירים במהלך הבישול (אחרי שהקליפה מתחילה להתנתק מהגרגירים ולפני שהגרגירים רכים מדי). להניח בתוך מגבת מטבח, או בין שתי מגבות, לשפשף את המגבת וכך הקליפות יפרדו. שימו לב! מניסיון שלי זו עבודת פרך. הפרדתי את הקליפה מהגרגירים באופן הזה כמה פעמים ולא נראה לי שחוץ ממני ועוד כמה פסיכים מישהו באמת עובד ככה באופן קבוע (בטח ובטח לא בחומוסיות)
2. במהלך הבישול כשהגרגירים מתחילים להיות רכים יש לקחת תרווד מחורר (או כל כלי אחר שיעשה את העבודה) ובעזרתו לשפשף כל פעם קצת חומוסים בדופן בסיר. הפעולה הזו תוריד בקלות את הקליפות מהחומוסים. עכשיו נשאר לדוג את הקליפות, ששקעו להן, מתוך הסיר. לשם כך יש לבחוש את הגרגירים בסיר בתנועה סיבובית, כך הגרגירים והקליפות יצופו למעלה. חכו רגע אחד, תנו לגרגירים לשקוע ודוגו מהר את הקליפות בתנועה נגדית לכיוון אליו מסתובבים המים, זאת לפני שגם הן ישקעו. אפשרות אחרת היא לסנן את המים בתום הבישול ולהפריד בין הקליפות לגרגירים.
כמה נקודות למחשבה:
– אין צרוך להתאמץ יותר מדי בנושא הקליפות. אם בחרתם זן טוב של גרגירים (אני משתמש בהדס אבל גם יש כאן המון המלצות על זנים אחרים – בולגרי וכו') ומעכתם את הגרגירים בדופן הסיר בזמן הבישול זה מספיק. הקליפה תתנתק וחלקה אף תימס בבישול.
– אני קורא כאן המון המלצות שדורשות עבודה רבה במהלך הכנת החומוס. תזכרו שחומוס הוא אוכל פשוט מאוד ובסיסי ביותר. אף חומוסיה לא מפרידה את הקליפה גרגיר גרגיר או מקפיאה את החומוס לשלושה ימים אח"כ מעבירה למקרר וכו'. הכל שטויות.
– הקסם של החומוס הוא: זן טוב של גרגירים, השריה מספיק ארוכה במים (כ -12 שעות לדעתי), בישול על להבה נמוכה (תוך כשעה וחצי הגרגירים רכים ומוכנים), טחינה מאיכות טובה (אני משתמש ביונה ואשמח לקבל המלצות נוספות), ותבלינים טריים ככל שניתן (כמון, מלח, מיץ לימון). זהו!
– לכל זה כל אחד יכול להוסיף את השטיקים שלו. לפעמים אני מוסיף בצל בבישול החומוס (המלצה שקראתי כאן), ואף טוחן אותו אח"כ לתוך המשחה. אבל ממש ממש לא הכרחי.
15 ביוני 2011 ב-19:02 //
העם אפשר להקפי חומוס מוכן בלי תופעות לווי בהפשרה?
16 ביוני 2011 ב-14:15 //
עמי תודה על ההסבר
אני גם ניסיתי למעוך את הגרגירים בדפנות, אבל ממש לא הרבה יוצאים, ולוקח לי חוץ מזה הרבה זמן לדוג את הקליפות. בסוף כל הנסיונות שלי, רוב הגרגירים עדיין עם קליפה. אם אני טועם אחד עם ואחד בלי קליפה, ההבדל משמעותי, אז אני מניח שגם בחומוס ההבדל יהיה משמעותי.
נכון שזה לא אמור להיות מסובח להכין. הרעיון של למעוך ולהעביר במסננת נשמע לי לא מסובך ודיי מוצלח. אני אנסה ואעדכן (:
לגבי הבצל – משהו שניסיתי, זה לטחון את הבצל כמעט למרקם של משכה ולבשל בסיר עם שמן זית על אש נמוכה, ואז להוסיף לחומוס, אבל אני לא בטוח כמה הבדל זה באמת עושה
16 ביוני 2011 ב-14:18 //
אגב, שמתי לב שלא הזכירו את זה פה, אבל אני מוסיף גם שמן זית לחומוס, לא רק בהגשה, אלא גם כשאני מכין את החומוס. אני מוסיף את השמן בסוף אחרי הכל, ולדעתי זה טאץ' שמוסיף הרבה
16 ביוני 2011 ב-15:13 //
אהלן עומר,
אני לגמרי מסכים לגבי שמן הזית. ניסיתי בעצמי וזה די מוצלח. לדעתי היתרון של הוספת שמן הזית לחומוס בה לידי ביטוי כשרוצים לשמור אותו במקרר כמה ימים. נראה לי שהשמן שומר על מרקם טוב וגורם לחומוס לא להתקשות יתר על המידה.
עוד עצה לגבי קליפות הגרגירים. לבשל הרבה זמן על להבה נמוכה כדי שהגרגירים יתרככו היטב, לטחון לפחות חמש דקות ב"מג'ימיקס" לפני שמוסיפים את הטחינה (כשאני מכין חומוס אני לא משקיע יותר מדי זמן בהסרת הקליפות ועדיין יוצא לי חומוס עם מרקם חלק)
25 ביוני 2011 ב-09:30 //
בדיוק נכנסתי לחפש מתכון והתגובות מדהימות באופיין אחת-אחת. לא מצאתי מילה לגבי הכנה בסיר לחץ. לתבשילי חומוס אני משתמשת בסיר לחץ והחומוס יוצא רך כמו חמאה. יש סיבה לכך שאין כאן המלצה לבישול הגרגירים בסיר לחץ?
אני מתכוונת להכין את החומוס קצת לפני האוכל, בעודו חם יחד עם ביצה קשה ופטריות ופיתות כמובן, יאמי…
25 ביוני 2011 ב-20:01 //
אם אני לא טועה, הקליפות יותר קשות לעיכול ולכן עדיף להיפטר מהן ולא רק להעלים אותן בטחינה.
לפעמים אני משרה את הגרגרים כמה ימים עד סף נביטה. הרכבם משתנה ויש זנים שבהם קליפת הגרגר מתרופפת. אז אפשר לשפשף את הגרגרים בין כפות הידיים ולהיפטר מהקליפות עוד לפני הבישול.
30 ביוני 2011 ב-21:03 //
לראשונה בחיי החלטתי לנסות ולהכין חומוס. חיפשתי מתכונים ברשת ולשמחתי הרבה הגעתי לאתר הנפלא הזה. לא הכנסתי את הגרגרים המבושלים למקרר אלא רק רחצתי אותם במים ואז לבלנדר, אבל חוצמזה הקפדתי להצמד להוראות ההכנה המעולות. החומוס יצא בהחלט ברמה. תודה רבה !!