לא כל-כך נעים לראות חומוס סגור, הייתה הכותרת המקורית של הפוסט. קולעת כשלעצמה אך הבא נהיה קונסטרוקטיביים: הסטודנטים באוניברסיטת בר-אילן משוועים לחומוס, ויש כבר דוכן שמחכה כדי לאכלס אותו.

איתי הירושלמי *

באוניברסיטת בר אילן ישנה קפיטריה גדולה בשם "עיגולדים" שדורגה על-ידי סטודנט בלוגר כ"איכותית אך יקרה ומומלצת לפנויים פנויות" ועל-ידי מיכל קריסטל בוויינט בתור "המקום הכי כיף לשרוף בו שעת חלון".

תוכלו לראות תמונה של המקום כאן.

בתמונה ניתן לראות, ממש מעל לכיפה, כמה סירי אלומיניום ענקיים – במקום הזה שכן עד לאחרונה דוכן חומוס מוצלח בשם "גרגירים". כאן יכולת לבחור מתוך מבחר צנוע של שלוש מנות (18 ש"ח) – חומוס עם גרגרים, חומוס עם טחינה וחומוס עם פול – ולקבל מנה נדיבה ורעננה, שבלטה מאוד בנוכחותה על רקע ההיצע היבשושי של בר-אילן בתחום המזון.

מזה כמה חודשים שהדוכן סגור, ובמקום סירי החומוס והפול הפכה הפינה הרעננה למעין מגרש גרוטאות מדכא של הקפיטריה. לשאלתי המתחננת "מתי חוזר החומוס?" ענו עובדי המקום שהדוכן כלל לא הופעל על-ידי הקפיטריה אלא על-ידי יזם עצמאי, שפשט את הרגל (המממ… אולי לא היה כדאי לכתוב "חומוס לבנוני" בשלט?).

מכיוון שאני ממש לא היחיד ששואל ומתגעגע, שאלתי האם יש טעם להפנות למקום יזמים חרוצים, ונעניתי בחיוב. אז אם אתם קוראים את זה ומתחשק לכם לפתוח דוכן חומוס בתוך אוניברסיטה – עשו עימי חסד ורוצו ל"עיגולדים".

הערת המערכת: מים רבים עברו מאז כבשו רגליו של אבו שוקי המקורי את שבילי אוניברסיטת בר-אילן. מה שכנראה לא השתנה הוא שעדיין אין שום דבר טעים לאכול באוניברסיטה ובסביבותיה. לא ברור לנו מדוע "גרגרים" לא הצליחה, אבל נראה לנו שעם שיווק נכון וקהל שבוי של עשרים ומשהו אלף סטודנטים, אפשר לעשות יותר.

* איתי אשר הוא חוקר מוח, אקטיביסט, מייסד האתר עבודה שחורה, והחומוסאי שלנו בירושלים.