חדש בבלוג

פלאפל במפגש אושר

במבט ראשון, הפלאפל של מפגש אושר נראה די סטנדרטי, והטוויסט באופן ההכנה של המנה נראה כמו טריק זול. בטעימה הראשונה הבנו שיש פה משהו, ובשנייה כבר הגענו למסקנה שמדובר באחת ממנות הפלאפל הטובות בעיר.  

מפגש אושר
כתובת: המלך ג'ורג' 105, תל-אביב
שעות פתיחה: א-ה' 10:30-22:00, שישי עד 16:00
טלפון: 054-4289765
מפגש אושר בפייסבוק

מפגש אושר, הדלפק

רחוב קינג ג'ורג' בתל-אביב היה מאז ומעולם רחוב של פלאפל. טכנית, הוא הופרד מרחוב הכרמל וקיבל את שמו של המלך ג'ורג' החמישי רק בשנת 1935, כשהתורים בפתחי הפלאפליות של שוק בצלאל (מנוחתו עדן) כבר היו ארוכים ארוכים.

בשמונים השנים שחלפו הוא ארח לא מעט שמות גדולים בתחום. באלף הנוכחי מדובר בעיקר על פלאפל הקוסם, פלאפל רצון, וד"ר סעדיה – שלושה מקומות שונים מאד זה מזה, שכולם זוכים לפופולריות גדולה. אתם יכולים להוסיף לרשימה עוד שם: מפגש אושר.

מפגש אושר, התפריט

מפגש אושר, שחוגג בימים אלה ארבע שנות קיום, הוא ללא ספק המתחכם שבחבורה. זה מתחיל בטאגליין ("נוסד קונספטואלית ב-1991"), ממשיך בתפריט ("כמו שאתם מכירים רק יותר טוב"), ומסתיים בפיתה שכוללת התחכמות קולינרית:  מרכיבי המנה מעורבבים בנפרד בקערה ורק אז מכניסים אותם לפיתה. זה נשמע כמו משהו טריוויאלי, אבל התוצאה די מאלפת. מדובר באחת המנות הטובות בעיר.

מדובר במקום קטן – דלפק ארוך וצר וכ-20 מקומות ישיבה. בשעות השיא תמצאו אנשים חמושים בפיתה גם על ספסל הרחוב הסמוך. אם אתם חשים מיזנתרופים וזקוקים לצל תוכלו לצעוד כ-20 שניות לספסלים ולצל של כיכר מסריק הסמוכה.

מפגש אושר - מערבבים את מרכיבי המנה

המייסדים, בנצי ארבל ועמרי קרביץ, הם שני שפים צעירים עם ניסיון בבישול עילי, שהחליטו לשחזר את זכרונות הילדות שלהם מהפלאפליות של חיפה. הם עשו את זה עם כמה טוויסטים עכשוויים, ובלא מעט מקוריות ותעוזה, ועם הזמן גם הרחיבו מעט את התפריט.

מלבד הפלאפל (18/13 ש"ח למנה/חצי) והסביח (22/15 ש"ח), יש גם "סביח" בטטה עם שמנת חמוצה, כרובית מטוגנת עם ירקות, ולבנה עם גרגרי חומוס וקארי (20-26 ש"ח למנה, 13-16 ש"ח לחצי מנה). יש גם מנות בצלחת – חומוס (עם גרגרים, כרובית מטוגנת או סלט), סלטים מושקעים, ותבשילים בחורף (25-39 ש"ח).

הפלאפל של מפגש אושר. טעם יותר ממה שאפשר לראות

בכל אופן, מנת הדגל של המקום היא הפלאפל בפיתה, שאותו מומלץ לקחת עם "מיץ אושר" (5 ש"ח), מיץ אננס עם נענע (הומאז' למיץ האננס שארבל נהג לשתות בילדותו עם המנה, בפלאפל אוריון בכרמל).

קציצות הפלאפל, כשלעצמן, לא נראות מבטיחות – אלו כדורים קטנים וחיוורים שתוכם בהיר, שנעלמים בקלות בתוך הפיתה התפוחה והבשרנית. שאר המרכיבים, נראים די סטנדרטיים בסך-הכל – חומוס, טחינה, חריף, עמבה, כמה סלטים וכבושים וערימות של מלפפונים ועגבניות חתוכים לקוביות. הלקוח נשאל מה הוא רוצה שיהיה בפיתה (או בעיקר מה הוא לא), והכל נערם בתוך קערת נירוסטה, עובר ערבוב נמרץ, ואז נמזג לפיתה ומצטרף שם לקציצות.

מפגש אושר, מבט מהרחוב

הטחינה היא כמובן חובה, ותעשו כל מאמץ לא לוותר גם על העמבה. באופן כללי מומלץ לבקש "הכל" כי למרות הפשטות ולמרות שהערבוב מחוץ לפיתה נראה כמו טריק זול, התוצאה פשוט מצוינת. ניכר שמאחורי הפיתה הזו יש הרבה ידע, מחשבה והקפדה.

אם כל זה מצדיק את המחיר הגבוה (במושגים של פלאפל) – זה דבר שאפשר להתווכח עליו, כמובן. ואני בטוח שכמה אנשים יחלקו על הטענה שהפלאפל והסביח של מפגש אושר הם "כמו שאתם מכירים רק יותר טוב". בכל אופן, ולמרות שאנחנו נוטים לשמרנות בענייני פלאפל, אנחנו נגיע לשם שוב.

 

25 תגובות על פלאפל במפגש אושר

  1. מספר הערות בקשר למצב…
    1.הכדורים אמורים להיות יסוד המנה. ואם הם קטנים, חיוורים, ולא מבטיחים מה יגידו אזובי הקיר?
    2.מה ההגיון שאשלם 18 שקלים למנה בעוד שאצל רצון מספר מטרים משם ארכוש באותו מחיר מנה לעצמי, מנה לאשתי ועוד מנה לעצמי כתגבור?
    3.השימוש בכפפות רב פעמיות חייב לעוף מהעולם.באותן כפפות האיש עושה הכל, נוגע בכל, ואז חוזר למנה. ידיים אפשר לרחוץ היטב, כפפות לא.

  2. אתה משווה מכונית משפחתית לאופניים חשמליים. לשניהם יש זכות קיום (בעניין האופניים החשמליים יהיו מי שיחלקו על הטענה) והמחיר שונה כי מדובר במוצרים שונים בתכלית. ואיך מהכדורים הקטנים והחיוורים יוצאת בסוף מנה מעולה? לא ברור אבל עובדה. נסה, ואם תתאכזב אחזיר לך את ההפרש בסך 12 ש"ח.

  3. למחיר התל אביבי כבר התרגלתי, אבל אין תירוץ לכך שהפלאפל אנמי וזקוק לעירוי דחוף של תבלינים, או משהו אחר. לצערי הרב, גם אם מבקשים "הכל" זה לא מציל את המצב.
    באמת שחבל כי למקום יש וויב נחמד וכיף לשבת שם.

    לא היית נותן פעם דירוג למקום בצורת כדורי פלאפל? לעניות דעתי – 2.

  4. שני דברים: א) אמרתי שהקציצות נראו אנמיות לפני שהתחלתי לאכול את המנה. המראה כנראה היה מטעה כי המנה הייתה טובה ב) יש דירוג לחומוסיות והוא בגרגרים. אולי נוסיף גם דירוג בקציצות לפלאפליות.

  5. הבנתי אותך, פשוט בעיניי המראה שווה ערך לטעם במקרה הזה.
    נ.ב. יש להם גם סלט שמצטלם מעולה לאינסטוש, אבל יש לו טעם אנמי כנ"ל.
    אולי הבעיה אצלי, לא יצא לי לאכול שם עם מביני עניין ולהשוות.

    ותדרג, חייבים לעשות סדר בתחום הזה.

  6. שוקי, לא הבנתי אם רצון הוא המכונית המשפחתית או האופניים… האם המנה שלו פחות טובה? פחות מושקעת?

  7. אתה מפספס את הנקודה, תמיר – זה פשוט לא אותו מוצר.

  8. יש להם אחלה קציצות, והטריק של הערבוב אולי לא מתוחכם אבל עדיין מרבית המקומות לא עושים את הדבר הפשוט והמתבקש הזה. וגם ואללה אני מעדיף שישתמש בכפפות ולא יכניסו ידיים מלוכלכות לכל הסלטים. והם גם אנשים נחמדים. זה גם חשוב.

    אבל כמו שאמרו לפני, קשה להתרגל למחיר. כמו חומוס כספי לידם, הם סמן ימני של סקאלת המחירים, וקשה להשלים עם מחירים שכאלו כשבהמשך הרחוב מרחק 7 דקות הליכה אפשר באותו מחיר לקבל 3 (!) מנות סבירות בהחלט אצל רצון.

  9. אוי, זה ממש מזכיר לי דיון על "פוקסטרוט". 🙂 (המכונית והאופניים, שם זה בולדוזר ומכונית מחוררת כדורים). שנאמר: חומוס ופלאפל כסוגה עלית:) בכ"מ אבו-שוקי, זה בלוג האוכל היחיד שאני קוראת (ואני גם לא צופה בשום תוכנית בישול ולא מבקרת במסעדות ולא קוראת ביקורות מסעדות), כך שאתה מייצג את כל העולם הקולינרי שלי!

  10. עוד לא אכלתי שם, אבל אם התמונה מייצגת, אז זה נראה יותר כמו חצי מנה ולא מנה. ו18 לזה זה רצח לאור היום.
    השאלה שנשארה היא, האם יש גם סלטים חופשי למלא את הפיתה.
    יש מקומות שפותחים את הפיתה בקצה ולא באמצע.

  11. חזרתי משם…ובכן
    ראשית הפיתה יותר גדולה משל רצון בכ20% בערך.
    שנית זה טעים אבל לא הפלגתי לגבהים.
    3- הכדורים "אשכנזים" משהו, לא הבחנתי באיזה טעם מיוחד
    4- יש רק זיתים ופילפל חריף לתוספת
    5 – פתחו את הפיתה בקצה ולא באמצע כמו בתמונה.

    אז במבחן הביס והכיס, האם מנה וכוס שתיה ב23 שוים לעומת 10 אצל רצון?????
    לדעתי לא.

  12. לא סתם הזכרתי את הקוסם, סעדיה ורצון – כולן פופולריות מאד, כולן אהובות על הרבה אנשים. זה גם עניין של טעם ובשביל מי שלא נהנה ממנה מסוימת באופן מיוחד זה בוודאי לא הגיוני לשלם בשבילה יותר.

  13. בענין הכפפות הרב פעמיות. הבעיה שהאיש( לא במקום הזה ספציפי) מסתובב אתן כל הזמן, פותח דלתות, נוגע בידיות, ואז חוזר למנה.זה יותר גרוע מידיים חשופות.המתנתי בסופר במעדניה לגבינה צהובה. פתאום מגיע הקצב מהדוכן הצמוד עם הכפפות הכחולות, ושואל מה אני רוצה כדי לקצר תורים. האיש פורס לי גבינה וחוזר לעמדה. נפל לי האסימון שאלו הכפפות מהבשר… המתנתי ואז אני רואה שהוא מוציא מהמטחנה שאריות בשר טחון באותן הכפפות… תכלס השארתי את הגבינה במקרר הגבינות בצד. לא התחשק לי באותו רגע להעיר לו.

  14. אוהב את הבלוג הזה אבל בחודשים האחרונים אני שם לב שישנה עייפות החומר. מעריך ומכבד את הרצון של הבנאדם להיות טוב אל המקומות (כלומר, אם זה מקום לא משהו, הוא לא כותב עליו..) אבל נראה שיש איזו הגזמה – הרבה מקומות בעייתיים, בינוניים ואפילו למטה זה מקבלים ביקורות חיוביות.
    ונראה גם שהקריטריון הוא לא איכות-המזון, חומוס או פלאפל וכן הלאה, אלא העיקרון ההיפסטרי: כמה הוא מגניב וכמה האינסטגרם שלו נחמד ויש לידו בחורות יפות ואוהבים אותו בברנז'ה. מפגש אושר? באמת מקום גרוע לפלאפל. זה ברור מהתמונות ומהנסיון שלי. אבל אוהבים אותו החבר'ה. המוכרים צעירים, חייכנים. מבסוטה בלוינסקי? כנל. מפגש איציק? מתאים לכמיהה ההיפסטרית לנוסטלגיה של פעם. מה זה משנה האיכות.
    קיצר, מורגשת ירידה. אולי כדאי לקחת הפסקה. או לעשות כתבות-עומק, מה שנקרא. או לפתוח חומוסיה.

  15. מכבד את שוקי, מעריך אותו על הבלוג המושקע,על שנים ומאות ביקורות מעולות מענינות ומועילות, אבל בעניין ההיפסטריות של הפוסטים לאחרונה,והביקורים במקומות "מגניבים" של הברנז'ה ללא הצדקה מבחינת רמה חומוסית… פלאפלית.. , נאלץ להסכים אתך נחום.

  16. הערבוב החיצוני מרגיש כגימיק. הרי במקומות הנורמלים (בוטקה, רצוי ידע תימני מאחוריו) אנו סומכים על הפלאפליסט שיירקח את המנה בסדר הנכון וביחסים הנכונים וזה יוצא פצצה

  17. כאחד שרוב חייו מבלה אוכל ועובד בתל אביב, כבר מזמן הגעתי למסקנה שרוב האנשים כאן, במיוחד ה"צעירים של תל אביב", רובם המוחלט אין בהם שמץ של אנינות טעם. אבל רצון ומוכנות לשלם הרבה כסף על כלום ושום דבר, רק בגלל שזה יענו "מקום מגניב כזה" עם הרבה חבר'ה. יש לא מעט מסעדות ותיקות שמה שנשאר מהן זה המוניטין והשם ויוקר האוכל שלהן כמובן, שפשוט כבר לא טעים בלשון המעטה, ואיכשהו הן מלאות עד אפס מקום, במיוחד חבורות צעירים. יפו לדוגמא, שכל שבת נוהרים אליה הישראלים, למרות שבחלקן הגישו להם חומוס ומזון לא טרי ואפילו מקולקל, הם בולסים הכל ומשלמים כמו גדולים. אני הייתי עד לכך כמה פעמים, ואפילו פעם אחת הערתי על כך שהוגש חומוס מקולקל ואני לא משלם להם, והם לא התווכחו איתי.
    אנשים שעומדים בתור לרולדין בחנוכה בשביל לשלם 10 שח על מיני סופגניה. וכו' וכו'
    האנשים כאן פשוט פראיירים שמשלמים הרבה על כלום, ואח"כ בוכים על יוקר מחייה

  18. נחום, תמיר וקובי – תודה על הפידבק ואני לא פוסל שום ביקורת על הסף ואשתדל לזכור ולהביא בחשבון כל דבר שאמרתם ולבדוק את עצמי. אבל תרשו לי להתייחס לכמה מהדברים ולהציג דעה אחרת.

    ראשית, לגבי עייפות החומר – עייפות חומר במובן של לומר משהו שאיננו דעתי, לא היתה ולא תהיה. מצד שני, לבלוג הזה יש קהל קוראים מגוון ואני משתדל לא להיות מקובע ולא רק לנסות לקבוע אם מקום מסוים הוא "טוב" או "רע" אלא לומר מה טוב בו יותר ומה פחות, וגם לנסות להבין למי הוא פונה והאם הוא מצליח בזה או לא.

    נכון שיש תופעה של מקומות שניכר שהם מצליחים בגלל שהם אופנתיים למרות שהאוכל שלהם בינוני או פחות מזה. חדי העין יבחינו שפסחתי על כמה וכמה מקומות כאלה, אם כי לאו דווקא מתוך מגמה מחושבת אלא בעיקר מתוך חוסר חשק לנסות אותם. אבל לפעמים מקום מסוים מסקרן אותי ואני מנסה, ואז אני משתדל לשמור על פתיחות מחשבתית.

    מעבר לזה, אני פשוט אומר את דעתי וכותב על החוויה האישית והסובייקטיבית לגמרי שלי, ואין לי יומרות ליותר מזה. אגב, כבר קרה שפרסמתי שתי ביקורות, שלי ושל כותב אחר, שאמרו דברים שונים לגמרי על אותו מקום. אם מישהו מכם נתקל בביקורת שהפוכה למה שהוא חושב, ורוצה לכתוב ולשלוח ביקורת מנומקת שאומרת ההפך, אתם תמיד מוזמנים. ויש גם את האפשרות להגיב, שמיועדת גם בשביל להביע דעה שונה.

    כמובן, יש עניינים של טעם והעדפה. לדוגמא, תמיר חושב שהמנה של פלאפל רצון היא "מופלאה" ושאבו חסן הוא "בסדר", ואני בדיוק להפך. קובי, אם אני זוכר נכון, לא מתלהב מהמסבחה של חליל מרמלה ואוהב את החומוס שלו, ואני בדיוק להפך. ונדמה לי שיצא ככה שכולנו מעדיפים חומוס "רגיל" על חומוס "חם", אבל יש הרבה מאד אנשים שהחך שלהם טוען אחרת. שלא לדבר על מקומות שנויים במחלוקת, כמו בהדונס, הסורים ויורשיהם, או חומוס אשכרה.

    "עיקרון היפסטרי" לא קיים בבלוג הזה. אני עצמי לא היפסטר, וקשה לומר שהתרבות ההיפסטרית או האופנות ההיפסטריות מושכים אותי במיוחד. אני כן חושב שהאווירה והשירות רלוונטיים ומשפיעים על החוויה, ושחומוס זה לא רק מה שבצלחת אלא גם כל מה שמסביב. אישית, אני נהנה משירות טוב ומאירוח טוב, בין שהוא ערבי או יהודי, מסורתי או חדשני. אני גם נהנה מסוגים שונים של אוכל.

    אני חושב שחלק מהביקורת שלכם נובעת מזה שמקומות האוכל התל-אביביים מקבלים יותר תשומת לב בבלוג הזה. זה בעיקר בגלל שאני גר בתל-אביב ויש לי פחות זמן לצאת מהעיר ולהגיע לחומוסיות נידחות. לפעמים כשאני כבר בעיר אחרת, אני לא עומד בפיתוי והולך למקום שכבר כתבתי עליו. או מנסה חומוסיה שהיא כה מאכזבת שאני לא טורח לכתוב עליה. והכי גרוע – מבקר פעם שנייה במקום כדי לצלם בשביל ביקורת, ומגלה שהפעם החומוס פחות טוב מבפעם הקודמת.

  19. אני שמתי לב שאנשים שלא גרים בתל אביב חושבים שאנשים שכן גרים בתל אביב הם חסרי הבנה באוכל ובתימחור, בעוד שמנסיוני האישי דווקא תל אביבים הם הכי אנינים כי יש מבחר עצום וזמין, הכי מקפידים על תמחור הולם (מאותה סיבה) ואילו דווקא הפריפריאלים הם אלה שדווקא נופלים שוב ושוב בפח ובמלכודות תיירים שונות כמו בנמל, במתחם התחנה, שרונה וכו' שמגישים אוכל בינוני ויקר שמצטלם היטב.

  20. כדאי כמובן להיזהר בהכללות, אבל בגדול אתה צודק – מלכודות תיירים נועדו עבור תיירים, והן תמיד עובדות. זו גם הסיבה למוסד ה"Like a local" שהולך וצובר תאוצה בעולם התיירות. המקומיים מזהים בקלות לאיפה אסור ללכת, יודעים על המקומות הטובים שלא נדחפים בפרסום וביח"צ וכו'.

    זה מאד פופולרי להשמיץ את התל-אביבים, אבל כדאי לזכור שרוב האנשים שמבלים בתל-אביב לא גרים בה וגם רוב התל-אביבים לא נולדו בה. כבר נתקלתי באנשים שעברו לתל-אביב וגרו בה כמה שנים בלי לצאת מהאזור האופנתי שאליו הגיעו. גם זה סוג של תיירים.

  21. זו אחת מפלאפליות הבית שלי, פלאפל מצוין ולא שגרתי.
    עולה בהרבה על הקוסם הבינוני, ושונה מסעדיה – כיף לגוון ביניהם.
    פלאפל רצון כבודו במקומו, אבל אין מקום להשוואה באיכות המנות.
    הכדורים צהובים ומתובלים באופן מקורי ומעניין. פלאפליה טובה זה 90% טריות ובזה אושר בטופ.

  22. המשך עלילות הקוסם ועל מפגש האושר- ניסתי גם היום את מזלי אצל הקוסם. שנים ארוכות לא הייתי ואכן המראה השתנה מפלאפליה נראה יותר בכיוון של מסעדה . התור ב14.00 .לערך עד המדרכה . אז שוב פרשתי ואצתי רצתי למפגש האושר. קצר בזמן התלבטתי מה לקחת סופו של דבר לקחתי מנת "חברים" שזה לבנה עם חצילים ועוד דברים טובים גרגירי חומוס ירקות . עלות 20 שח . המתכונת הקבועה קערית ערבוב דוחסים לפיתה שכנראה עוברת אידוי או חימום מהרתי לא שמתי לב והתאtצה טעימה . החסרון היחיד מבחינתי שהלבנה נדחסה למטה ואילו למעלה לא היתה מורגשת כמעט . קיצר מקום מומלץ מחיר גבוה לטעמי אבל במושגים של תמורה תל אביבית סביר על הצד הגבוה. נראה שיש לקוחות קבועים היו ארבעה חמישה לפני ולפי השיח נראה שמדובר בלקוחות חוזרים. אוירה חברית מצד המוכרים.אחזור שנית

  23. תודה רון. אתה עושה אחלה עבודה 🙂

  24. חן חן ישר כוח על הבלוג

  25. סביח לא משהו- יום שישי נוסע לשוק הכרמל. דרכים חסומות מרתון, פתרון מונית שרות ,עולה על מונית 66 הנהג שכח להודיע לי שבית לסין תחנה אחרונה . עצבים. עובר לחשיבה חיובית נאכל משהו באזור קינג גורג כיכר מסריק. מגיע למפגש האושר מתלבט אם ללכת למקסיקני בכרמל כמו שתכננתי או לשנות תוכנית לבדוק את הסביח באושר. בודק את הסביח . ציון 7 לא משהו. ערבוב טעמים בעלי מרקם שונה , פטרוזילה לא חתוכה דק. מה שהיה טעים זה הפיתה שנראתה גדולה מהרגיל כמו פיתה של פעם. המשכתי לקוסם שחיכה ללקוחות כמו באושר כך המקסיקני בכרמל . כולם חיכו ללקוחות חיכו הכונה שאין תור היו אנשים שישבו ואכלו בשולחנות מעטים יחסית ועוד משהו הכדור פלאפל שקבלתי לסביח באושר לא משהו צהוב ואנמי . חסכתי מנת פלאפל בעתיד. סיכום סביח טוב יש בפרישמן ,בהראה נגבה ובאורדע וכמובן בימי אפי בטשרניחובסקי/סביח מנה 22 שח מוגזם לתמורה.

השאר תגובה