אנחנו אוהבים את עם ישראל ורוצים שגלעד שליט יחזור, אבל בחייאת – אנחנו לא מצליחים להבין מי הדפוק שהחליט שזה רעיון טוב למנוע מפלסטינים לאכול חומוס ופלאפל. ויש גם דבר תורה בסוף.

מערכת בלוג החומוס משתדלת לעקוף באלגנטיות סוגיות פוליטיות שונות שקשורות באוכל, אבל לפעמים זה באמת קשה. לא כי הכל פוליטי, אלא כי הכל כנראה קשור לחומוס ולפלאפל. לדוגמא, ענייני המשט והמרמרה והסגר על עזה – בהתחלה חשבנו לעצמנו, או! הנה אירוע חדשותי שאין מצב שהוא קשור לחומוס. כמה תמים מצדנו.

חלפו כך וכך ימים. המזרח התיכון געש, העולם התרעם, האשמות הדדיות הוטחו מכל עבר במערכת הביטחון ובמערכת הפוליטית. בסופו של דבר, תחת לחץ אמריקני כבד, הסכים ראש-ממשלת ישראל להקל מעט את המצור ולשחרר אי אלו מוצרים שקודם לכם לא ניתן היה להכניס לעזה. ברשימת המוצרים שהופיעה בידיעות אחרונות, צדו עינינו שני חברים מוכרים: כוסברה וגרגרי חומוס.

כן, הבנתם נכון: עד לפני כשבוע, מדינת ישראל אסרה להכניס לעזה כוסברה וגרגרי חומוס.

קיבינימאט, מה הם רוצים מהפלאפל?

מכיוון שהגירסה הרשמית של מדינת ישראל היא שהיא מאפשרת העברה חופשית לעזה של כל סחורה שאיננה יכולה לשמש לייצור אמל"ח (יענו, נשק), ניסינו לחשוב איזה כלי נשק אפשר לייצר באמצעות כוסברה וגרגרי חומוס. כמה שלא חשבנו על זה, המסקנה שהגענו אליה נשארה זו: שמישהו במדינת ישראל החליט שאסור שיכינו פלאפל בעזה.

למה בעצם שלא יכינו פלאפל בעזה? אנא עראף, מה אתם שואלים אותנו, תשאלו את הממשלה (אנחנו יכולים לנסות לנחש: אולי בגלל שזה מאכל שעשוי ממרכיבים זולים והוא מאד משביע).

כמובן שאם אסור להכניס גרגרי חומוס אז גם אי אפשר להכין חומוס. פלא שהם לא חפרו מנהרות…

כי הפלאפל עץ השדה?

בפרשת שופטים אומרת התורה: "כי תצור אל עיר ימים רבים להלחם עליה לתפשה, לא תשחית את עצה לנדח עליו גרזן כי ממנו תאכל ואותו לא
תכרת – כי האדם עץ השדה לבוא מפניך במצור?" (דברים כ, כ).

אבן עזרא מפרש: "חיי בן אדם הוא עץ השדה". רש"י אומר: "שמא האדם עץ השדה להכנס בתוך המצור מפניך להתייסר ביסורי רעב וצמא כאנשי העיר, למה תשחיתנו?!".

כלומר: לעקור עצים כדי להרעיב את מי שנתון במצור זה רע, תמיד – בגלל מה שזה עושה לבני-האדם ובגלל מה שזה עושה לעצים.

אז עקירת עצי זית של פלסטינים – מעשה אמיתי שעשו בשטחים אחיי, יהודים חובשי כיפות – היא בוודאי מעשה אסור מדיאורייתא. אבל נדמה לנו שגם למנוע מפלסטינים לאכול חומוס ופלאפל (שזה פחות או יותר המקסימום שחלקם הגדול יכולים להרשות לעצמם), לא הכי מתיישב עם רוח ההלכה.

אפשר להתווכח אם מדובר על רשעות מחושבת או על איזה סוג של טיפשות, אבל נדמה לי שכל חומוסאי יסכים: מדיניות מניעת-חומוס היא לא מסוג הדברים שאתה עושה למישהו שאתה מקווה אי פעם לחיות איתו בשלום.