10 דברים שלא ידעתם שאפשר לעשות עם שמן זית
יש אלפי דברים שאפשר לעשות עם שמן זית טוב. אנחנו בחרנו להתמקד הפעם בעשרה דברים ש(אולי) לא ידעתם עליהם.
1. לטגן בו. בניגוד למיתוס האורבני – שמן זית מצויין לטיגון והטיגון בו בריא יותר מרוב השמנים. הסיבה שהסבתות שלנו נמנעו מלטגן בו היא הריח החזק. באיטליה, יוון וספרד דווקא נוהגים לטגן הרבה בשמן זית.
2. להשתמש בו כתחליף למרגרינה. שימו אותו במקרר. בתוך שעות עד ימים הוא יתגבש ויקבל צבע חלבי ומרקם של מרגרינה. מתגעגעים לשמן? הוציא מהמקרר והמתינו כמה שעות – הוא יחזור למצבו הקודם.
3. לבדוק שהוא לא מזויף. שמן זית נקרש מהר יחסית בקירור. לשמנים אחרים לוקח זמן רב להיקרש או שאינם נקרשים בכלל. לכן, הקירור הוא דרך טובה לבדוק האם שמן הזית שקניתם הוא אמיתי ונקי או מהול בשמן זול. זה, וטעם הלוואי של הסויה.
4. לשמור אותו בבקבוק כהה. או לפחות בתוך ארון סגור. אור וחום לא עושים טוב לשמן זית. אם קניתם כמות גדולה כדאי לחלק לבקבוקי זכוכית ולשמור בקירור.
5. לשתות אותו. שתיית כף אחת של שמן זית ליום אמורה להפוך אתכם לאנשים בריאים יותר. המהדרין שותים את שמן הזית בבוקר, לפני כל דבר אחר. ברפואה העממית של מדינות ערב וצפון אפריקה, שתיית שמן הזית נחשבת תרופה יעילה לכאבי ראש, נדודי שינה, בעיות עיכול ואפילו עקרות.
6. לחפוף איתו. אמור להיות יעיל נגד קשקשים ולשקם שיער יבש. מורחים את הקרקפת ו/או השיער היטב, ומשאירים כרבע שעה או יותר – עם או בלי לעטוף את השיער. אחר-כך חופפים כרגיל.
7. למרוח אותו על הגוף. בימי קדם משחו בו מלכים. במרוקו משתמשים בו כדי לעסות פרקים. ברפואה הטבעית משתמשים בו שמשחה לבעיות עור, ולאורך רוב ההיסטוריה הוא שימש כבסיס לרוב מוצרי הקוסמטיקה.
8. לחדש רהיטי עץ. מערבבים עם מיץ לימון ביחס של 1:1 ומורחים בתנועות סיבוביות. לא ניסיתי.
9. לעשות אור. שמים קצת שמן זית בצלוחית קטנה, מניחים בתוכה פתיל ומדליקים. זה יפה יותר, מריח טוב יותר והרבה יותר רומנטי מנרות צבעוניים שקונים בחנות. מאיפה תביאו פתיל? אפשר לאלתר – בסך הכל מדובר בחוט כותנה מלופף ומשוח בשעווה או בחלב. אפשר גם לסור לכל חנות למלאכת יד ("חנויות יצירה") או חנויות לתשמישי קדושה, בעיקר לפני חנוכה.
10. לעשות סלט. קחו עגבניות, מלפפונים, חסה, בצל וכל ירק שאתם אוהבים. קצצו, סחטו הרבה מיץ לימור, בזקו כמות נאה של מלח והוסיפו הרבה שמן זית מעל לכל. מה, ידעתם את זה? טוב, אז אל תעשו.
14 באפריל 2009 ב-07:30 //
הכל נכון חוץ ממס' 1.
נקודת השריפה של שמן זית היא בין הנמוכות מבין השמנים ( סביבות 140 מ').
מה שיותר גרוע, זה שכששמן זית נשרף, הוא מתחמצן באיזה תהליך כימי
שאין לי כוח להסביר, ומה שנוצר הוא רכיב מסוכן לגוף שנקרא
"רדיקלים חופשיים". וזה ממש מסרטן.
אז רצוי לטגן בשמן עם נקודת שריפה גבוהה ( לסבר את האוזן:
הכי כדאי בשמן משומן סוסים, שנשרף ב 220 מעלות ),
ואח"כ, אם רוצים ריח וטעם של שמן זית, אז להוסיף לתבשיל לאחר הבישול.
זה שאהרוני מטגן בתכניות שלו בשמן זית, ועוד ממליץ על זה,
זה בגלל שמשלמים לו ממועצת הזיתים. אז….. שלא יעבדווווווו עליכםםםם ….
14 באפריל 2009 ב-07:51 //
השיטה של 1 היא גם השיטה שלי, עם יוצא מהכלל: כשמדובר בבישולים עם זמן טיגון קצר (חביתה, התחלה של מרק) שבו אין סכנה שהשמנ"ז יישרף, אז אין שום מניעה מלטגן איתו.
כשעבדתי בבית בד היינו נוהגים לשתות שמן זית במקום מים או קפה. לכל אחד היתה כוס מלאה, והוא שתה ממנה מפעם לפעם. כשנגמרת הכוס, אתה הולך לאחד המכלים הענקיים שבהם יושב השמן ומפריד את עצמו מהחלקיקים של הזית, ובוחר מה בא לך לשתות עכשיו: ברנע, סורי, או הכי טוב – נבאלי ראשון המסיק. התחושה הסופית היא כאילו מישהו שימן לך את כל מערכות הגוף מבפנים – פותר כל מיני בעיות כמו כאבי בטן וכאבי שרירים. מומלץ חרף הרתיעה ששתיית שמן גורמת לרוב האנשים.
14 באפריל 2009 ב-08:57 //
ועוד שימוש אחד בסיסי לבעלי ילדים עם טוסיק אדום (למי אין?) – מורחים 1/2 – 1 כף שמן זית על האזורים האדומים ואז מחתלים. עובד פלאים.
14 באפריל 2009 ב-09:32 //
הסיבה שהסבתות שלנו, דהיינו של אלה מאיתנו שהסבתות שלהם חיו במקום בו היה שמן זית, לא טיגנו בשמן זית היא דווקא מעניינת מאוד. עד ראשית המאה העשרים הטיגון בארצות רבות במזרח התיכון – מצרים, עיראק וכו' – נעשה בסמנה – חמאה מסוננת. היהודים לא יכלו לטגן בסמנה חלק גדול מתבשיליהם וטיגוניהם בגלל עניניי כשרות ולכן טיגנו בשמן זית. לטיגון בשמן זית יש ריח חריף וברור, ריח שנספג בקירות ויוצא מחלונות הבתים וגם ריח גוף והריח הזה נחשב 'ריח של יהודים'. ברגע שהגיעו שמנים חסרי ריח לאיזור, סויה, תירס, חמניות – אני לא יודעת מה הגיע ראשון, אבותינו, ובעיקר אמותינו, העדיפו לטגן בו כדי להמנע מעניין הריח והזיהוי האתני-דתי-לאומי הכרוך בו.
המידע אינו מניסיון אישי אלא זה מספר מאמרים מרתק על אוכל במזרח התיכון שערך חוקר בשם סמי זבידה.
14 באפריל 2009 ב-11:48 //
אבו רני – ענק! אנחנו נצטרך לדעתי לדבר על זה.
אמיר – הנתון הכי נמוך שבו נתקלתי לגבי נקודת העישון של שמן זית הוא 191 מעלות (כאן. The Physics Van, אתר של חבר'ה מאוניברסיטת אילינוי). בויקיפדיה טוענים שמדובר ב-191 עד 242 מעלות, בהתאם לסוג השמן, ונותנים כמה הפניות.
בארגון ISEO (עמוד 24 ואילך ב-PDF) טוענים שהגורם העיקרי שמשפיע על נקודת העישון הוא השיעור של חומצות שומן בעלות משקל מולקולרי נמוך. מה שאומר ששמן קנולה, שמן תירס ובוודאי שמן סויה, יהיו פחות יציבים משמן זית.
15 באפריל 2009 ב-11:10 //
ושכחתם את השימוש הכי פחות מוכר והוא חשוב לא פחות:
שמן זית הולך יופי עם חומוס, פול, מסבחה ומשאוושה….
אז למי שלא ידע תנסו ותראו שתאהבו.
🙂
15 באפריל 2009 ב-21:49 //
שמן זית מצויין לשיער.
הוא משאיר אותו מסודר ומבריק כמה ימים לאחר המריחה. (לא להגזים, אחרת נראים כמו ג'ון טראבולטה, ומריחים כמו מנת חומוס)
הוא גם קרם ידיים טוב יותר לידיים יבשות מרוב התכשירים שנמכרים בפארמים למיניהם.
16 באפריל 2009 ב-01:48 //
מומלץ לפני טסט להוסיף לתדלוק של האוטו כוס שמן זית.
זה משמן את המנוע מצויין, מקטין את החיכוך, ואם האוטו שלכם דולף, אפשר להניח פיתה מתחת למנוע כדי לא לאבד את השמן.
18 באפריל 2009 ב-22:56 //
בכיף, תרים צלצול
26 באפריל 2009 ב-19:48 //
טוב גם לכאבי אוזניים. לחמם קצת (זהירות! שלא יהיה ממש חם, רק פושר כזה) ולטפטף כמה טיפות לאוזן כואבת.
29 בינואר 2012 ב-23:16 //
אם כבר בשמן זית עסקיננו – מישהו יודע מהיכן קונה אבו חסן את שמן הזית הזרחני שלו? אני מתה עליו, ולטעמי הוא מה שהופך את צלחת החומוס של אבו חסן לטעימה ביותר. אז… מישהו יודע היכן אפשר להשיגו?