יום אחד הנורא מכל קורה: החומוסיה שלך נסגרת. יש תמונות ויש זיכרונות אבל מי יחזיר את הטעם האבוד.

באוגוסט האחרון נסגרה המטבח של שוש, אחת החומוסיות היחידות בצפון העיר שממש אהבתי לאכול בה. עיתוי נוח, מצד אחד, בהתחשב בכך שחודשים ספורים מאוחר יותר הדרמנו זוגתי ואני לשכונת פלורנטין. ובכל זאת, חבל על כל חומוסייה שנסגרת (טוב, לא כל – הטובות שנסגרות).

מנת חומוס מהמטבח של שוש ז"ל.

מבין 80 החומוסיות עליהן כתבנו בבלוג הזה, אני יודע על לפחות שש שנסגרו, ובוודאי החמצתי אי אלו.

כבר ראיתי חומוסיות שנסגרו כי איכות החומוס שלהם התדרדרה, אבל יש מקרים בהם חומוסיה נסגרת לא מסיבות קולינריות (נגיד, בגלל שמשהו לא בסדר בחומוס שלה) אלה מסיבות עסקיות גרידא (כי קשה לעשות עסקים בישראל, או סתם – כי זו דרכם של עסקים, שחלקם שורדים ואחרים לא).

אחת החומוסיות שאני הכי מתגעגע אליהן היא זו של קלבוני בפייר מנדס פרנס ביפו ("קלבוני הירוק"), שהייתה באמת אחת מהטובות. שלל קלבוניות בכמה ערים באזור המרכז ירשו אמנם את מקומה, אבל אף אחת מהן לא הצליחה לשחזר את החוויה – שהיא אולי קצת עניין של מקום וקצת של טעם וקצת של זכרונות נוסטלגיים. האם גם לכם הייתה חומוסיה כזו, שנסגרה והותירה אתכם מתגעגעים?