אחד המתכונים הפשוטים והמהירים לבמיה. יופי של מנת פתיחה שכיף לאכול עם פיתה או חלה.

תאריך פרסום: 1.8.2020

במיה היא לא מהדברים שמומלץ להתפשר בהם, אבל ככל שעוברות השנים נדרשות פחות ופחות פשרות. כיום מגדלים בישראל כמה זנים של במיה, ובשנים טובות זה אומר עונה ממושכת שמתחילה ביוני ומסתיימת עמוק בתוך ספטמבר.

מלבד הבמיה ההודית/תאילנדית, שהיא עמידה יותר ונטולת ריר, ישנם גם כמה מוצרי במיה קפואה לא רעים, שמתאימים לרוב התבשילים וחוסכים הרבה עבודה.

ובכל זאת, אין כמו הדבר האמיתי: תרמילי במיה טריים מזן קטן, שמקבלים טיפול אישי, אחד אחד. זה סיזיפי אך מתגמל.

ומצד שני – אחרי שניקיתם, מיינתם, חתכתם, שטפתם וייבשתם אותה, הדרך הכי מהירה וכייפית להכין את הבמיה היא לטגן אותה (או למעשה להקפיץ). מגישים אותה לוהטת, פריכה למחצה, על מצע של טחינה עם הרבה פטרוזיליה קצוצה (אפשר גם לגוון בעשבים).

המצרכים

ל-4 סועדים

• 200 גרם במיה טריה (קנו לפחות 250, יהיה פחת)
• 3 שיני שום
• מיץ מ-2 לימונים
• 1 כוס טחינה גולמית
• 1 כוס מים קרים (או מי קרח)
• 1 כוס פטרוזיליה ו/או כוסברה קצוצים דק (אפשר גם שמיר)
• מלח, פלפל שחור
• חצי פלפל ירוק חריף פרוס דק

אופן ההכנה

א. שוטפים את תרמילי הבמיה היטב, מסננים ומניחים לייבוש. חשוב להיות עדינים, לא לפצוע את התרמילים ולא ללחוץ עליהם.

ב. עוברים על תרמילי הבמיה אחד אחד ומוציאים החוצה את הפצועים, המעוותים, הגדולים (שנוטים להיות קשים וסיביים יותר). את התרמילים שנשארו חותכים קרוב לבסיס הגבעול.

ג. מכינים את רוטב הטחינה מהטחינה הגולמית, המים, מיץ מלימון אחד ומעט מלח. יוצקים על צלחת הגשה גדולה או צלחות אישיות.

ד. מחממים מחבת על אש גדולה וקולים עליה את התרמילים ללא שמן, תוך ערבוב מדי פעם, במשך 2-3 דקות. מוציאים מהמחבת, מוסיפים לה מעט שמן, מחכים שיתחמם, ואז מקטינים מעט את האש ומחזירים את הבמיה. מטגנים תוך כדי ערבוב עד שהתרמילים מזהיבים בקצוות. ממליחים ומפלפלים, כותשים ומוסיפים את השום, מערבבים, מוסיפים מיץ מלימון אחד וכשליש כוס מים, ממליחים ומפלפלים. מבשלים תוך ערבוב מדי פעם עד שהנוזלים מצטמצמים.

ה. עורמים תרמילי במיה על הטחינה, מפזרים מעל את העשבים הקצוצים ופרוסות הפלפל החריף. מגישים מייד.