עזבו אתכם משמן הזית, וותרו על תוספת הבשר, ואל תבזבזו זמן על מקומות אחרים – אם הגעתם לעכו לכו לאכול את החומוס המופלא של סוהילה. פוסט אורח נוסף של ניימן הנועז, שמבטיח חוויה דתית עזה

אבו ניימן 3.0

סוהילה (אבו סוהיל)
סלאח א-דין 24, עכו
בכניסה לשוק העיר-העתיקה
04-9817318

אי אפשר להפריד בין החומוס לסביבה שמקיפה אותו. כך למשל, לעולם אעדיף את הסניף המקורי של אבו חסן על הסניפים החדשים. לינא הירושלמית תמיד תנצח את אבו שוקרי (הירושלמי, לא זה של אבו גוש) בזכות המיקום הצדדי. באותו אופן, לפני שמדברים על חומוס אבו סוהיל, חייבים להקדיש מילה או שתיים למקום – העיר העתיקה של עכו, והדרך אליה.

הדרך מתחנת הרכבת לעיר העתיקה צבועה כולה בגראפיטי וטיח מתקלף ואנשים. ערבים ויהודים שבירכו זה את זה ב"אהלן וסאהלן" ו"שבת שלום", העלו את מצב הרוח לגבהים חדשים. בכניסה לשוק של העיר העתיקה, מתערבבים ריחות הדגים הטריים עם הניחוחות מעשרות מסעדות החומוס, עם ריח תבלינים וקריאות המואזין של שישי בצהריים ממסגד אל-ג'אזר המרשים. כתובת מדויקת לא הייתה לנו, אבל שיטוט סקרני, שהשתלב היטב באווירה, הוביל אותנו לבסוף לשלט "אבו סוהיל. בהנהלת: סוהילה". בינגו.

נכנסנו לחדר הראשון מתוך שניים, חדר המטבח. ריחות התבשילים עוררו אצלנו מייד קרקורי בטן נרגשים. נראה כמו מקום מושלם לאכול בו חומוס, אבל השולחנות היו מלאים עד אפס מקום – לא היה מקום לדחוף גרגיר חומוס – לכן המשכנו לחדר השני, הריק, והתיישבנו.

על כל שולחן באבו סוהיל עומדים צלחת גדולה של חריף אדמדם ושמן זית בבקבוק מים מינרליים עם פקק ספורט. המלצר הגיע תוך שניות לקחת את ההזמנה: חומוס עם גרגרים וטחינה בשבילי (15 ש"ח). הבחורה – תיירת פולנייה שטעמה חומוס לראשונה לפני חודשיים אך כבר הספיקה לפתח טעם מגובש – הזמינה גירסה בסיסית של חומוס גרגרים (גם 15 ש"ח). חברי האחר, חומוסאי ידוע, הלך על חומוס עם תוספת בשר (25 ש"ח). מנת חומוסיות לא קלאסית ולמען האמת גם קצת מסוכנת להזמנה, אבל במקום כמו אבו סוהיל לא צריך לחשוש.

ריח הבישול ליווה מנות מושלמות במראן שנחתו על השולחן. בצלחות נח חומוס חלק ומשחתי, עם הר גרגירים קטנטנים רכים בצד אחד ושלולית טחינה כסופה בשני. מהביס הראשון עיני אורו. החומוס, למרות היותו לא מתובל במיוחד, השתלב מושלם עם הגרגירים הנמסים בפה. החיבור עם הטחינה לקח את כל העסק למקומות שמילים לא יוכלו לתאר. כבר באותו רגע היה ברור לי – זו מחוויות החומוס ההן שהולכות איתך הלאה.

למרות המנהג הגלילי הידוע, לא הייתה ולו טיפת שמן זית אחת בחומוס. תחילה חשבתי להוסיף בעצמי, אך הטעם האלוהי גרם לכך שלא ארצה לגעת בשלמות המנה. גם שותפיי לארוחה היו מרוצים מאד, למרות שלא חוו התגלות ברמת זו שלי. הפולנייה הסכימה שזו אחת המנות המוצלחות שאכלה, אם כי ציינה ש"אין זה גן-העדן של בהדונס". הקרניבור, לעומת זאת, אמר שהחומוס מעולה – אבל השילוב עם הבשר פשוט לא עושה לו את זה. טעמתי קצת ולא הצלחתי לחלוק על דעתו.

ראוי לציין את הפיתות האנמיות שהונחו על השולחן. לא עבות, לא דקות ובטח לא כאלה שמשדרגות את המנה. הן מהוות בסיס לחומוס ותו לא. אבל איזה חומוס.

אבו סוהיל לא זקוק לי שאעיד על איכויותי – הוא גורר אחריו שובל מעריצים שמגיע לפחות עד סעיד. אמנם מסוכן להעיד על איכותו של חומוס אחרי טעימה ראשונה, בעיקר כשהפעם הזאת התערבבה בחווית הטיול הסובייקטיבית כשלעצמה, אבל לעת עתה – ולפחות עד לשידור החוזר המתוכנן עוד חודשיים – אפשר לומר שנפל בחיק סוהילה עוד מעריץ.

[הערת המערכת: על השלט כתוב אמנם "אבו סוהיל", אבל כולם קוראים למקום "סוהילה" על שם הכוכבת האמיתית – האשה המופלאה שמכינה את החומוס].